יום שישי, 9 בדצמבר 2011

תיאטרון בסנטר

לא משנה איך תגדירו את ה"תהטרון", מיני-תיאטרון, תיאטרון-בוטיק, תיאטרון 24/7 או תיאטרון-גרילה, החוויה של הביקור בו היא משהו אחר מכל מה שהכרתם בתחום. זה מתחיל במיקום (בתוך דיזינגוף סנטר), ממשיך בגודל (או אולי קוטן) של המקום - רק 17 מקומות ישיבה (או 25 ילדים) - וניכר בעיקר בעיצוב. המקום מצויד בתקרה נושמת, מסך רשת מיוחד שמאחוריו נמצאת הבמה ואפילו מנהרת איוורור סודית דרכה נכנסים ויוצאים השחקנים אל המקום.
היזם הצעיר שעומד מאחורי המקום המיוחד הוא אורי דב לידור, 26, שגדל בתל אביב.

לידור, למה אולם תיאטרון כל כך קטן?
"אני אוהב את הגודל הזה ואת האינטימיות שהוא יותר. האנרגיה לא הולכת לאיבוד ולכולם יש את הזוית הכי טובה לבמה. אני לומד דרך העבודה פה דברים חדשים על העוצמה שיש ב-20 אנשים בחדר".
מגיל צעיר לידור מחובר לתיאטרון, דרך אביו, מלחין התיאטרון אלעד לידור, אבל הוא גם בוגר טרי של מחלקת הקולנוע במכללת ספיר. המקום, לדבריו, הוא שילוב של קולנוע ותיאטרון וגם אמנות ומיצג. פרט לבמה ו-17 הכיסאות (שמעוצבים עם הרבה שיק וריפוד אדום), הוא כולל גם מקרן, מכונת עשן, מכונת אדים ולעיתים אפילו מקרן תלת מימד. כל זה מופעל על ידי אייפד והתחושה הכללית היא של נסיון לייצר חויה רב חושית.
כבר לפני שנתיים שכר לידור את המקום אבל רק בחצי השנה האחרונה החלה תקופת ההרצה ובחנוכה תתקיים הפתיחה הרשמית, עם הצגות לילדים לאורך כל החג.


למה כל כך הרבה זמן עד הפתיחה?
"לקח לי שנה וחצי להשיג אישורים! התקן היחיד למקום כזה הוא התקן שחל גם על 'הבימה' והכרתי בזכות העבודה עליו בעלי מקצוע שלא ידעתי שקיימים, כמו מודדי זוית במה וחשמלאי רצפה. הנהלת הסנטר גם לא עזרה לנו במיוחד, אבל עכשיו הם מאוד מרוצים".


מה השתנה?
"אנחנו מביאים הנה אנשים שלא היו בסנטר שנים. אנשים שמעלים את הרוח של המקום".


למה בכלל בסנטר?
הסנטר הוא מקום מדליק. הוא נמצא במרכז העיר אבל לא בחלק שהכי מזמין פעילות אמנותית, וזו הזדמנות לשים את האמנות בפרצוף של האנשים שלא כל כך נחשפים אליה. המקום נותן אופציה לחוות קצת אמנות בין קנית שמלה או בין ביס לביס בשוק האוכל".
אבל המקום מציע, כמו שרומז השם שלו, גם תה. לידור הצעיר והנמרץ מעיד על עצמו שגם הוא מומחה למשקה המפורסם ולמיני צמחים שיוצרים טעמים מיוחדים בו, אבל האחראית על התה במקום היא "הדס אשת התה" שמגישה את המשקה לנוכחים בהצגות.


אז אילו מופעים רצים כרגע בעצם?
"בכל שבוע עולה פה אלברט כהן, אחד מותיקי השחקנים בישראל, עם המופע 'ממחזה למחזמר', שכולל את כל מחזות הזמר שהיו בארץ, ארוגים לתוך מחזה אחד בלתי נשכח, עם ליווי של בנו של אלברט, עדי על הגיטרה. זה מופע של 500 איש וכשהוא עולה מול קהל אינטימי אנשים יוצאים מוקסמים, עם דמעות בעיניים", הוא אומר.
מופע אחר שעולה כל שבוע הוא "מופע האשליות של קפיטן למוש". לאחרונה החלה מסורת של ערב גיטריסטים בשיתוף הבאר-רדיו "תדר", ולפני הנגינה מתקיים "וואן מן שואו בהטלת מטבע".


גם הצגה בבימויו של לידור עצמו, "היופי בעיני המתבונן" שמה, מתוכננת לעלות בקרוב באופן קבוע. ההצגה מבוססת על פרק מתוך הסדרה האמריקאית "איזור הדימדומים". אבל עושה רושם שהאוירה במקום מתוכננת לרתק בעיקר ילדים, והם אכן ממלאים את המקום כמה פעמים בשבוע, במופע תיאטרון פלייבק שכולל שימוש רב בוידיאו ואנימציה. "הסיפורים של הילדים מדהימים ואנחנו מצליחים לממש אותם על המסך מול העיניים שלהם וזה נורא כיף גם ליוצרים וגם לילדים", הוא אומר עם ניצוץ בעיניים. עד חנוכה, כאמור, המקום עדיין פועל במתכונת מצומצמת וכדאי לברר את מועדי ההצגות ולהזמין כרטיס. מחנוכה והלאה המטרה היא לפתוח את המקום באופן רצוף ולקיים בו פעילות תרבותית סביב השעון. וגם אין לא תהיה פעילות, לשתות תה תמיד אפשר שם.


(פורסם ב"זמן תל אביב")



אין תגובות:

חפש בבלוג זה