יום רביעי, 30 בנובמבר 2011

מחליפים סט. רעש געש

עד לפני חמש שנים, כדי להשיג סט מיתרים לגיטרה, פלורנטינאי ממוצע היה צריך ללכת מינימום לדרום אלנבי. כשחנות הגיטרות "רעש געש" הוקמה פתאום היה אפשר לקנות לא רק מיתרים אלא את מיטב הגיטרות והציוד לגיטריסטים בעולם. ג'וש וזאק (32) הרוי, אחים ירושלמים, עברו לפלורנטין והפכו את החנות המקוונת שלהם לחנות אמיתית. השם הגיע די מהר. זאק: "חלק מהעניין בגיטרות זה לשמוע אותן מנגנות בווליום. ורצינו מקום שיאפשר את זה. 'רעש' היה קצר מדי אז הוספנו את 'געש'. הבעיה היחידה עם השם היתה שאנשים חשבו לפעמים שאנחנו ממוקמים בקיבוץ געש". פרט לכך החנות, שמוקמה ברחוב ויטל 21 הייתה הצלחה. סצינת המוזיקה הישראלית מתרכזת בתל אביב, ובעיקר בדרום תל אביב. פלורנטין הפכה בשנים האחרונות למרכז של השוליים והמוזיקאים שורצים בה בימים ובלילות.


ובכן, בקרוב שוב יאלצו הגיטריסטים לקנות באחת החנויות באלנבי או ברשתות הגדולות. זאק וג'וש הגיעו למסקנה שכאן לא יוכלו להתפתח יותר, והחליטו להעביר את החנות לעיר מנצ'סטר שבניו המפשייר, ארה"ב.


איך הכול התחיל, זאק?
סיימתי תואר ראשון בתקש/ורת ומדעי המדינה בבר אילן והיה ברור שאין לי מה לעשות עם זה מבחינת תעסוקה. אחי הציע שנקים עסק וזה נשמע כמו רעיון הזוי ובלתי אפשרי וזה התחיל בחצי בדיחה עם החנות המקוונת. הקמנו אני ואחי את החנות המקוונת הייתה בעיקר גיטרות ואפקטים, לא מגברים. בפלורנטין נוספו מגברים. ביום הראשון של החנות המקוונת מכרנו את הגיטרה הכי מיוחדת ויקרה שהייתה והיינו בטוחים שעלינו על הגל אבל ה-364 ימים אחרים היו חלשים קצת והבנו שאי אפשר לחיות מזה בארץ. הבנו שזה או מקום פיזי או כלום. והיה ברור שרק תל אביב היא המקום".

"היה ברור לי שאגור בפלורנטין ואפתח את החנות פה", אומר זאק, "זה יותר מזכיר את ירושלים מבחינת האוכלוסיה ופחות את מרכז תל אביב. יש פה יותר צעירים וגם המון ירושלמים".
"לא ניגנתי עד אז אבל הייתי חבר בלהקת weird chicken  כמי שכותב את החומרים ושר. נמאס לי רק לשיר אז התחלתי גם לנגן בגיטרה ואז כבר ההכרתי ציוד ונכנסתי עוד יותר לעניינים. גיליתי שקשה מאוד להשיג בארץ ציוד מיוחד.

רעש געש היא חנות שמיועדת רק לגיטרות (מכל הסוגים, כולל בס), האפקטים והמגברים, שהם חלק בלתי נפרד מהמקצועיות של הנגן כיום והסאונד שמזוהה איתו. למעשה, גיטריסטים רבים ידועים בזכות הסאונד המיוחד שלהם, שנוצר משילוב מסוים של גיטרה, אפקט (פדל) ומגבר. בשביל להגיע לסאונד המיוחד הגיטריסטים מחפשים בכל דרך אפשרית, והיום עם האינטרנט זה כמובן יותר קל, אבל אין כמובן כמו לשבת ולנגן באמת – בקול רם - בציוד. וזה משהו שרק חנות כמו רעש געש מאפשרת.

טל גולדברג, בן 34, גיטריסט בלהקת "אל המשורר" אומר שיהיה משעמם בלעדיהם. "ההבדל ביניהם לבין אחת מהרשתות של כלי הנגינה בארץ הוא ההבדל בין פס ייצור לבין מישהו שיושב מתוך עניין אל תוך הלילה וחוקר ובודק ומביא את הדברים הכי מעניינים". "בלעדיהם", הוא אומר, "הברירה היא או לקנות בחו"ל או דרך איביי. בכל מקרה הציוד הזה יקר אבל הם הצליחו גם לספק מחיר סביר, גם ציוד מעולה וגם שירות מכל הלב ואחריות". "חנויות כמו כליזמר מחזיקות רק אבות טיפוס של גיטרות, מגברים ואפקטים, שמיועדים לקהל הרחב, החובבני יותר והמיינסטרימי יותר. פה זה בוטיק גיטרות. אין פה משהו אחר, רק גיטרות וציוד לגיטרות". 

זאק הוא גם גיטריסט וזמר בלהקה כאמור, והיא לא מתכוונת להמשיך בלעדיו. הופעת הפרידה החגיגית שלweird chicken  התקיימה השבוע בלבונטין עם לא מעט אורחים על הבמה ומסביבה. "התחלנו ב-2001 בירושלים עם פאנק-פופ-רוק ועם השנים המוזיקה קצת השתנתה ובשנים האחרונות עשינו יותר אינדי ומטאל. איש ההגברה והרוקר אביב מארק, וגם איתן רדושינסקי היו שם, שתי דמויות מפתח בסצינה.


אז למה אתה עוזב?
זאק: "אומרים לי שאני בעצם חוזר כי חייתי שם עד גיל 7, אבל אני מרגיש שהמעבר לניו המפשייר, למינוס 13 מעלות צלזיוס ובכלל לארה"ב יהיה שוק תרבות אמיתי. בסופו של דבר קשה פה. אתגעגע מאוד לאוכל ולמזג אויר ולחברים וללהקה, אבל מבחינה מקצועית, לחנות כמו שלנו,ף כמו גם למוזיקאים מקצועיים, קשה מאוד להתפתח פה.

אתה חייב פה להיות שכיר עם משכורת כדי להחזיק את עצמך, ואז מן הסתם אין לך ראש וזמן לדברים כמו אלה, או ממש עשיר. ואנחנו לא.

עסקים קטנים סובלים פה בצורה לא פרופורציונלית לעסקים גדולים. המכס ומכון התקנים זה פשוט מאפיה. כשהתחלנו עם גיטרות זה לא היה ניכר כל כך, אבל ברגע שהזמנו מגברים, שמן הסתם תופסים נפח גדול ומשקל, התחילו הצרות. המשלוח הראשון נתקע במכס חודשיים ועד שהבנו מה עושים הסתבר שהם מחייבים אותנו גם על 13,000 שקל על האיכסון. לחודשיים?! הם איכסנו את המגברים בדירה של חמישה חדרים כנראה?", זאק צוחק במרירות. "גם מכון התקנים הישראלי הוא פשוט נורא. ההבדל הגדול בין הארץ לארה"ב הוא שפה כל דבר שמתחבר לחשמל חייב לעבור בדיקה שלהם, גם אם הוא עומד בתקן האמריקאי או האירופי. בארה"ב למשל לא תצריך בדיקה מקומית. אם קרה משהו עם המוצר ותובעים אותך אז תצטרך להתמודד עם זה. אבל אין חובה. הבעיה היא שמכון התקנים גם לא ממש בודק, זו סתם בירוקרטיה מעיקה ויקרה.

אנחנו עצובים ומתרגשים מהלקוחות ועכשיו יותר מתמיד מרגישים שיצרנו יותר מחנות, יצרנו קהילה. אף פעם לא המלצנו על משהו לא מתאים למישהו בכוונה או מכרנו למישהו משהו ביוקר. רצינו להיות קודם כל מקום שבו אנשים יבואו לנסות ולשמוע איך הציוד נשמע. וזה השתלם כי הצלחנו גם להשפיע על אנשים ומוזיקאים, ולדעתי הציוד שלנו השפיע על סאונדים של להקות מקומיות.  

לפי סיפוריו, ניתן להבין שגם מוזיקאים די ידועים בונים על השם שלהם כדי להשיג הנחות בחנויות כמו אלה. "לא עשינו הנחות למפורסמים", אומר זאק, "כשאתה נותן לאחד יהיה קשה לך לא לתת לאחר וזה מעגל שמתרחב. החלטנו לשמור על מחירים נורמלים לכולם כדי שגם הגיטריסט הצעיר בן ה-15 שחסך כל החופש הגדול יוכל לבוא ולקנות פה".


ואיך המוזיקאים מגיבים?
"אבי סינגולדה צחק וקנה ונהיה לקוח קבוע. פורטיס מנגן על גיטרה שלנו כמעט תמיד וגם הנגנים שלו אוהבים את 'רברנד', החברה שאנחנו הכי אוהבים".

המאמצים השתלמו, כי החנות רכשה קהל לקוחות קבוע ויציב שגם פיתח תלות רגשית בחנות. קבוצת הפייסבוק שהוקמה כדי למנוע את המעבר לארה"ב והפורום של החנות באתר שלה התמלא בשירי מחאה ותחינות.
ובכלל, זאק לא מרגיש שהוא ממש עוזב. "מבחינתינו אנחנו פותחים חנות פיזית חדשה, וחנות מקוונת גלובאלית, אבל בינינו לבין עצמינו קוראים לה 'רעש געש ניו המפשייר', ומקווים מאוד לשמור על קשר עם החבר'ה פה ולהמשיך לספק להם את מה שסיפקנו כאן. עצם זה שתהיה להם כתובת בחנות אמריקאית שהם סומכים עליה והבעלים דוברי עברית ומכירים אותם אישית, זה כבר יתרון ענק. ואנחנו גם מנפקים כרטיסי חבר שיעניקו הנחות. מקווים לבוא לבקר הרבה". בנתיים, עד ה-18.12, יש מבצעים על המלאי בחנות. אפשר להתעדכן באתר.


(פורסם בזמן תל אביב)







אין תגובות:

חפש בבלוג זה