 |
| כרזת הסרט. חיוך ממזרי |
הגיבור, גיורי, ניחן בקסם רב ובמראה כמעט צפוני, בעוד שחייו מתנהלים על פי קודים של עבריינים צעירים. הוא מפסיד כסף שמיועד לבר המצווה של אחיו הצעיר, ונחוש בדעתו להשיג אותו חזרה עד למועד האירוע. בדרך הוא מסתבך עם הרשויות ומצב בריאותו מתדרדר, אבל החיוך הממזרי שלו כמעט לא מש מפניו.
הסרט גם זכה לאחרונה במקום הראשון בקטגוריית סרטים תיעודיים בפסטיבל חיפה האחרון.
עודד, בן 28 ובמקור מיפתח, נכנס לתחום הקולנוע כבר בצבא, כעורך ביחידת ההסרטה של דובר צה"ל. מאז הוא בתל אביב וב"תעשיה", ועובד כעורך סרטים ווידיאו קליפים. את שותפו לסרט הוא פגש ב'אינדימדיה', ארגון תקשורת עצמאי בעל אג'נדה חברתית ואנטי קפיטליסטית, שפעל בישראל במשך כמה שנים.
אז זה סרט חברתי, עודד?
"בהחלט לא. התעקשנו לביים אותו כך שלא יתוייג כחברתי. ברור שיש בו אספקטים כאלה, אבל לא הצגנו את הגיבורים כמסכנים ועניים שנלחמים בשיטה".
עקבתם אחריהם שלוש שנים. המון השקעה לא?
"כן, שלוש שנים ברוטו של צילומים ועוד שנה של גיוס כספים ועריכה. כמובן שבמקביל עשינו עוד המון דברים אחרים, ככה זה עובד בסרט כזה. קיבלנו בסוף תמיכה של הקרן החדשה לקולנוע וגם הזכייה בפסטיבל חיפה כיסתה חלק מההוצאות".
הסוף של הסרט הוא לא ממש "הפי אנד". ובחיים?
"אנחנו מרוצים כמובן מההכרה שהסרט זכה לה. ובקשר למשפחה, אני חושב שמה שעשינו להם זה להוציא אותם מהשקיפות בה הם נמצאים, הפנינו אליהם את אור הזרקורים והפכנו אותם ל'מקובלים'".
ומה יש לך נגד אדמה משוגעת?
"אה, לא, שום דבר, פשוט הסרט שלי זה משהו אחר לגמרי". וטוב שכך.
כאן אפשר להוריד את הסרט (באמצעות טורנט)
(סיון שדמון)
