גם לבית חולים לוקח יותר משעה להגיע, ולדברי התושבים לא מעט לידות מסתיימות בדרך לאילת או באר שבע. ואמנם, האווירה באזור היא משפחתית, מעין בורגנות חקלאית, ודור המייסדים, גברים צרובי שמש, כבר חובק נכדים, אך טוען שרובם לא גדלים בתחומי המועצה. גם הסטטיסטיקה מלמדת שתוך עשר שנים האוכלוסייה תמנה יותר מ-50 אחוז בני 50 ומעלה.
עוד קלישאה רווחת, מלווה באנחה, היא שהמדינה מזניחה את האזור. עם העובדות קשה להתווכח אבל את הפרשנות שומר כל אחד לעצמו כנראה, מחשש לקנות אויבים פוליטיים או לשחק לידיהם של הפלסטינים במישור המדיני. האמת המרירה היא שהמדינה משקיעה משאבים ומפתחת ריכוזי אוכלוסיה רק באזורים בהם יש או עלולה להיות שאלה על בעלות הקרקע. אם עד 67' זה היה מקובל על הרוב, מאז מיסוד הכיבוש לא כולם מסכימים עם מדיניות טיפוח ההתנחלויות, אבל לא רבים מעיזים לצאת בגלוי נגד המגמה.
אם הכפר הגלובלי הוא עדיין ביטוי עם ארומה עתידנית בשביל מישהו, גם את זה ביקור בערבה, דווקא כאן, יכול לשנות. את הפירות, הירקות והפרחים שמיוצרים פה, ושמגיעים ליעדם באירופה תוך יומיים שלושה מרגע הקטיף, כבר קשה להגדיר כפרי האדמה. חלקם הגדול נזרע על מצעים מנותקים מהקרקע, בתנאי אקלים מבוקרים ובהפרדה כמעט מוחלטת מהעולם החיצון, ומושקים במים שנשאבו או נאגרו בטכנולוגיות מתקדמות ואף נאספים לשימוש חוזר.
לארגונים האירופיים שמסמיכים תוצרת חקלאית כאורגנית יש השפעה רבה על שיטות הגידול ונושא ההדברה הביולוגית והתוצרת האורגנית סוחף את חקלאי האיזור, מכיוון שחלק גדול מהפרי מיוצא לאירופה ושם תופס העניין תאוצה ומספק תשואה גבוהה.
העניין עזר להפוך את החקלאות למשהו שדומה יותר להייטק, וביקור בחממות המו"פ בהחלט מדגים את העניין. מדובר בפיתוח זנים וניסיונות גידול שנעשים כמעט בתנאי מעבדה, בתוך חממות שמאפשרות שליטה באקלים, השוואה עם קבוצות ביקורת והגנה מפני מזיקים.
אבל נראה כי יש גם מגמה הפוכה, והשווקים במערב דורשים, כניגוד או כתוספת ל"טבעיות" הטרנדית, גם חידושים בתחום האסתטיקה, מה שמביא את טכנאי החקלאות המקומיים לייצר עגבניות בגדלים וצורות שונות, פלפלים בצבע חציל או וורדים בלי קוצים או ריח. כל זה הופך את הסיור בחממות לחוויה מצחיקה ובעיקר טעימה, מה שלא יגרום לשכוח לרגע את קשיי החיים במקום, או בכלל, אבל אולי יפיג אותם לרגע.
כי בכל זאת, מדובר בחקלאות ויש גם עבודת כפיים קשה. לשם כך נמצאים כאן בשפע מהגרי העבודה מתאילנד, או בקיצור "התאילנדים", שמאיישים את דרג הפועלים. הם מכפילים את מספר תושבי המועצה אבל המארחים שלנו לא הזכירו בעיות כלשהן שקשורות לחיים לצד הגברים הצעירים שעוזבים את משפחותיהם למשך חמש שנים כדי לעבוד ולשלוח כסף חזרה. "הם אוהבים להיות ביחד, לשבת סביב המדורה וללכת לישון מוקדם", היא הגרסה הרשמית. "אל תשכחו שמדובר באוכלוסיה כפרית וזמנית", הם אומרים.
חקלאי האזור היו שמחים לתוספת ידיים עובדות בזול, ומונים את ההגבלות הממשלתיות כאחד מהמחסומים לפיתוח האזור. הממשלה, מצידה, תענה כנראה שפתיחת הברז תגרור דרישות ממקומות אחרים ותביא אותנו שוב לתקופה שבעטיה הוקמה משטרת ההגירה. ולשם אף אחד לא רוצה לחזור, כי מדובר באיום דמוגרפי גדול מדי על מדינה שגם ככה בקושי סופגת לתוכה מיעוטים שונים.
ב-23 ו-24 בינואר יתקיימו יומיים פתוחים בתחנת יאיר למחקר ופיתוח חקלאי ובמסגרתו תוצג גם תערוכה חקלאית ושאר אטרקציות. מדובר בהפנינג לכל המשפחה ועל סמך ניסיון העבר מצפים המארגנים ליותר מעשרת אלפים מבקרים שישתתפו בחינם בכל הסיורים והפעילויות, ויוכלו להתרשם מהנוף, איכות החיים והאווירה המיוחדת של המקום. באתר www.arava.co.il/tourism תוכלו למצוא את כל האינפורמציה הדרושה לבילוי מהנה באיזור.
