יום חמישי, 29 במרץ 2012

את, 2.12


ללמוד דרך הרגליים

כל התינוקות דומים בחיצוניותם וגם בזקנותם הופכים האנשים דומים אחד לשני. אבל בעשרות השנים שבין הינקות לזיקנה האדם מפתח גוף בצורת נפש. 

המראה החיצוני כנראה מתעצב בעיקר בזכות הגנטיקה, אבל גם אירועים שעברנו ומתחים פנימיים שנוצרו בעקבותיהם מתבטאים באיברינו הפנימיים ונחרטים בעורינו ובפנינו בכל מיני דרכים וצורות. מסתבר שגם בכפות הרגליים ובעיקר במבנה הפנימי העדין שלהן. היה הרבה יותר פשוט אם הסימפטומים היו מופיעים מיד והיה קל לקשר אותם לאותן חסימות אנרגיה, אבל הרפלקסולוגית עידית דניאל מספרת שאנשים שמגיעים אליה לטיפול לרוב רק כשהתופעות מציקות כל כך שאי אפשר להתעלם מהן. "לוקח לדברים האלה שנים על גבי שנים להתבטא בגוף ולסימפטומים להופיע", מספרת דניאל, רפלקסולוגית מוסמכת שגם עוסקת בביו ארגונומיה. "רק כשזה מגיע לשלב כרוני שממש מקשה על השגרה. לרוב מגיעים אנשים שסובלים מכאבי ראש וגב, בעיות עיכול ובעיות עצבים".

הרפלקסולוגיה זכתה להיות אחת משיטות הטיפול והמניעה הבלתי קונבנציונליות הפופולאריות ביותר ודי ברור למה. זה כל כך כיף לקבל טיפול כזה שלא צריך להאמין בעקרונות התורה כדי להינות ולהרוויח. מעט רפלקסולוגים אמנם יודעים גם לגרום כאב בעת הטיפול, אבל אצל רובם מדובר בעיסוי נעים שקודם כל מאפשר רגיעה גופנית ונפשית, ובזה לבד כבר תורם לבריאות. פרט לכך, כמובן, בנויה התורה על ההנחה שבכפות הרגליים חבוייה רשת של איברים ועצבים שמייצגים, קשורים ומשפיעים ישירות על איברים פנימיים בגוף. השיטה זכתה לשם שנשמע מדעי אמנם, אבל תולדותיה דומים לרוב השיטות שנחשבות בעיני הממסד הרפואי לבלתי מדעיות. יש מעט עדויות על שימוש בה בעת העתיקה, במצרים ובסין, אבל שום ידע לא עבר באופן כתוב ואפילו לא בעל פה מדור לדור. השיטה התפתחה כחלק מ"רפואת האיזורים" בתחילת המאה העשרים והחלה לצבור פופלאריות בזכות פיזיוטרפיסטית אמריקאית בשם יוניס אינגהם שהעלתה את הידע לכתובים ויצא למסעות בהן פגשה אנשים הסובלים מבעיות רפואיות והעניקה טיפולים וייעוצים.

אבל נדמה שהתסריט הרומנטי של אינגהם, לפיו אנשים יזכו הודות לשיטה ביכולת ריפוי עצמי זולה ויעילה לא התממשה לגמרי והיום הטיפולים יקרים למדי.

עידית דניאל גם היא הושפעה ישירות מפיזיוטרפיה. כשהיא הייתה בת 35 אימה חלתה בסרטן ועידית שליוותה אותה באשפוז בבית החולים ראתה את העבודה של הפיזיוטרפיסטיות והבינה שהיא רוצה לעסוק במשהו דומה והלכה ללמוד את המקצוע במשך שנתיים במכללת מדיסין.

ברפלקסולוגיה, האיבחון נעשה תוך כדי הטיפול, וכולל בין היתר התייחסות למרקם העור וגם לניואנסים של המבנה הפנימי. אבל דניאל הרגישה תוך כדי הלימודים שפרט לכך היא גם מטיבה להרגיש את האנרגיות של המטופלים. היא המשיכה ללימודי שיטה שעוסקת בכך ונקראת ביואורגונומי, ונעזרת גם בזה בטיפולים הנהדרים שהיא מעניקה.

החלק הטוב באמת בטיפול של דניאל מתחיל מיד כשהוא מסתיים דוקא. מדובר בכמה רגעים (עד שעתיים במקרה שלי) של הרגשת נינוחות, ביטחון ושלווה. "זה סימן שההרפיה הנפשית והגופנית עבדה ושיש שינוי במערכת העצבים והיא עכשיו עובדת יותר טוב".
מהניסיון שלי גם הבעיה הספציפית נפתרת לאורך הטיפול.
"אני שמחה לשמוע. אבל אני בטיפול בהרבה מקרים שוכחת בכלל על מה התלונה ומה הסימפטום, ומשתדלת לטפל במערכת באופן כללי, לפתוח חסימות אנרגיה ולתת לגוף לאזן את עצמו".

 הטיפול יכול להועיל גם במצב חירום?
"כן. אבל מבחינתי אס.או.אס זה כבר ברגע שהגוף משדר מצוקה כלשהי. רוב האנשים מגיעים רק אחרי שהמצב כבר הופך כרוני ומטריד וטיפולים אחרים לא עוזרים. ברור שעדיף לא להגיע לזה אלא להתייחס לרפלקסולוגיה כטיפול משלים ומונע". 

היא עצמה עברה לא מעט. אמה נפטרה אחרי שמונה חודשים בבית החולים ועברו כבר 15 שנה מאז. היום היא חיה ביפו ומגדלת כלב. "עברתי דרך מפותלת מאוד כדי להגיע למקום הזה. קודם כל זה מאפשר לי להבין את המטופל הסובל. אני מכירה מקרוב את המקום הזה, של הכאב, ולדעתי אין דבר כזה לטפל בלי להכיל ולהזדהות. רק אם חווית סבל בעצמך תוכל להבין את הסבל האנושי בכלל ושל הזולת בפרט. אני חייבת גם לרפא את עצמי באופן שיטתי וקבוע כי זה הבסיס של עבודת ריפוי. אתה לא יכול לרפא אחרים אם לא עברת תהליך של ריפוי עצמי. אבל הריפוי הוא לא איזה פרויקט זמני. ריפוי עצמי זו דרך חיים. המוטיבציה הראשונית שלי הייתה לרפא את עצמי. זה מה שהביא אותי לתחום.

דניאל ממליצה על טיפול שכולל עשרים מפגשים. "עשרה טיפולים מתחילים להזיז דברים, אבל לרוב אלה דברים נפשיים שהתגבשו בחומר ולוקח להם שנים להשתנות. לא תמיד אפשר לשנות בזמן קצר. לוקח זמן להטמיע את השינוי ולהתקבע כמצב יציב".

גם אני, כדי שיהיה לי מה לתת לעולם, אני צריכה לבוא ממקום של יציב של אהבה ושקט. המרחב הרגשי של המטופלים הוא לא יציב ואני צריכה להיות יציבה בשבילם. זו עבודה מתמדת וטיפוח מתמיד של השקט הפנימי".


אין תגובות:

חפש בבלוג זה