מזוקקת

דיסק האוסף שמאגד את מעט החומרים שנשארו אחרי מותה של איימי ויינהאוס מוכיח שאם היה לה כיוון חדש ומפתיע הוא לא היה בשל. אבל ויינהאוס היא חד פעמית וענקית גם ביום רע

כיף להתכרבל במיטה עם תמונות באיכות גבוהה של איימי ויינהאוס ולהקשיב לשירים מהאלבום החדש. המבטא הבלתי אפשרי שלה, שהוקצן תוך כדי שירה לשפה כמעט פרטית, פיוטית ומוזיקלית להפליא, משתלב היטב במילים שהיא כתבה והטקסטים של השירים, שמפיקי האלבום החדש החליטו לצרף לעטיפה הפעם, הופכים אותו להזדמנות להתוודע למילים הנהדרות שהיא ידעה לכתוב. אמנם לא בטוח שצריך את אלבום האוסף החדש שיצא לאחר מותה כדי לעשות זאת (וגם אם כן, לא חייבים לקנות את הפלסטיק - מספיק סמארטפון), אבל אם המטרה היא להכיר את אחת מהיוצרות הגדולות אי פעם במוזיקה הפופולרית, הדרך לא כל כך משנה.

האלבום, lioness: hidden treasuters, מאגד הקלטות ישנות לשירים מוכרים שלה, גרסאות כיסוי וגם כמה שירים חדשים שלא ראו אור. הציפיה לאריזה מפוארת שתהפוך למזכרת יפה למעריצים לא הוכיחה את עצמה. ומכיוון שהוצאת האלבום לוותה בהבטחה שיהיה הראשון והאחרון (כלומר שהארכיונים שלה לא יהפכו למכרה זהב עבור בעלי הזכויות), אפשר להצטער על כך במיוחד. מצד שני, אין ספק שאלבומי תמונות לזכרה ובטח גם מארז מפואר של שלושת האלבומים ייצא מתישהו (וכשחושבים על זה – למה לא הקלטות של הופעות ואולי דיוידי?), כך שיהיו עוד הזדמנויות. אז האריזה לא מצטיינת בעטיפה מפוארת במיוחד, לפחות בהוצאה הישראלית. גם הטקסטים והתמונות של ויינהאוס הם בונוס נחמד כאמור אבל לא חורגים ממה שאפשר למצוא באריזה הממוצעת כיום. לעומת זאת, הטקסטים שהוסיפו בני המשפחה לזכרה מביכים במיוחד בבנאליות שלהם, וגם המפיקים המעולים של ויינהאוס לא התעלו על עצמם בסיפורי זיכרונות מרגשים במיוחד. הסיפורים הקטנים שלהם על כל שיר דוקא כן מוסיפים עניין, והשירים עצמם מעולים כמובן.

לווינהאוס יש אולי שם של יקב - וברור שהחיבה שלה לאלכוהול הייתה אחד הגורמים שקיצרו לה את החיים - אבל מה שהיא באמת ידעה לזקק זה כאב. השירים, האלבומים והחיים שלה היו ספוגים בכאב הזה ואפופים בעגמומיות סופנית בלתי ניתנת לזיוף או חיקוי, שהפכה אותה לזמרת סול אמיתית, קצת כמו אישה שחורה בעולם של גברים לבנים. אין כמו יופי עצום ועצוב כדי לכבוש את עולם המוזיקה ולא סתם היא הגיעה לפסגה כבר בגיל 27. הכישרון, היופי, העוצמה והייחודיות ניכרים גם בביצועים הלא מבריקים במיוחד של ויינהאוס לקלאסיקות כמו will you still love me tomorrow  אוgirl from ipanema  שמופיעים באלבום, וגם ברור למה הביצועים של שיריה המוכרים המופיעים כאן לא נבחרו להשתתף באלבומי האולפן שלה. מבין השירים הלא מוכרים יש כמה טובים אבל אין אף אחד שיכול להשתוות ללהיטיה הגדולים, ורק שיר אחד, like smoke בו מתארח nas, יכול אולי לסמן את הכיוון לאלבום השלישי ה"אמיתי" שלה, אם היא היתה מצליחה לאסוף את עצמה, להחזיק מעמד ולהקליט.

בסך הכול מדובר כנראה בדבר הכי קרוב לאלבום שלם שלה שיכלו המפיקים ומשפחתה לרקוח מהחומרים שנשארו אחרי מותה הפתאומי. הוא בקושי עומד בהגדרה של אלבום שלם אמנם, וגם בתור אלבום אוסף הוא חלש, אבל לויינהאוס ממילא ליגה משלה. למי שצריך תירוץ להכיר אותה האוסף החדש מספק בכל זאת הזדמנות לא רעה, אם כי הוא תופס רק את המקום השלישי בהמלצה – וויינהאוס בעצם חתומה רק על שניים.