הדרך מירושלים לקרית ארבע באוטובוס של אגד לוקחת מעט יותר מהנסיעה מתל אביב לירושלים ולמרות זאת פחות מחצי המחיר. אולי זה בגלל החלונות שעשויים משכבה כפולה של פלסטיק ממוגן ועכור שלא מאפשר להינות מהנוף המדהים. ברכב פרטי הדרך מתל אביב אורכת שעה וחמש דקות אם יש לך מזל, ובשביל להגיע להיכל התרבות החדש צריך פשוט לקחת שמאלה בכיכר הראשונה, ובכיכר הבאה שוב שמאלה. ההיכל נבנה בצמוד למתנ"ס אבל היום, כ' אלול, לא יתקיימו ההפעלות לטף וכולם יודעים בדיוק למה.
מול ההיכל נמצאת אולפנה ומצד שני שלו בריכת שחיה. סוגר את המתחם אולם ספורט גדול אבל קצת בלוי, ומאחוריו מגרש טניס הצופה למסגד. באופן כללי האוירה בשלהי אחה"צ ישראלית למהדרין, עם נטיה לפרבר שינה מהמעמד הבינוני וקצת מטה. בקיצור, התנחלות גדולה. נדמה לי שיש איזורים שמזכירים יותר שכונת עוני בירושלים אבל לא יצא לי לבקר בהם הפעם. נערה צעירה עם הדפס סמל השלום על החולצה מתפלאת שאני רוצה לצלם אותה, נער ונערה אחרת חולקים סיגריה מאחורי אחד הקירות, וילדים בכיפות תואמות מתבלבלים בין האטרקציות – מגיש טלויזיה מצד אחד, חבר צוות שלו עם "אייפד ענק" מצד שני וכיבוד חלבי כשר שכבר מוכן על השולחנות מהצד השלישי. יש גם פינת קומפוסט. רק חסר פה מאהל.
העיקר שיש בורקסים
הכניסה לאירוע עולה 40 שקל אבל היה צריך להזמין מראש ועכשיו נדרש אישור מיוחד כדי לקנות אחד. וממילא הכיבוד מוגש בחוץ. לאולם אמנם יש לובי אבל הוא די קטן ובכל מקרה אף אחד לא נכנס עד שיגיעו אורחי הכבוד, סילבן שלום ורובי ריבלין, ויגזרו את הסרט. שעת תפילת הערבית הגיעה אבל רוב הגברים בקהל הגדול העדיפו להמשיך לאכול וכשנקרא למנין נאחז אחד מהם בתירוץ שאסור לזרוק אוכל. התפריט כלל גם סיגרים אבל בסך הכול הארגון היה בכל זאת למופת ואחרי גזירת הסרט עברנו לשלב הבא שכלל את קביעת המזוזה בכניסה לאולם.
דווקא הכניסה השמאלית נבחרה לקיום הטקס, ולבסוף התיישבנו באולם החדש שמיועד להכיל 400 איש ואישה והיה בתפוסה די מלאה. ככל שהעמקנו פנימה הנאומים הקצרים הפכו ארוכים יותר וגם יותר פוליטיים. דן כנר הנחה את האירוע והיה ממלכתי-דתי כרגיל ואף יותר. כל נואם יזכיר פעם או פעמיים את האבות והאמהות ולא יישכח גם לספר שעצר בקבר רחל.
כדי להפיג את האוירה הכבדה הוצג סרטון קומי קצר בפני האולם הגדוש, ובמרכזו פרסומת לאוירה הנעימה והרגועה בקרית ארבע, לעומת הלחץ במרכז. התסריטאים בחרו במשחק המילים "נורמלי" ו"לא נורמלי" כדי להסביר כמה שונה וטוב זה לגור בקרית ארבע, אבל תקלה טכנית גרמה לכל הסרט לזוז לאט ולדוברים להישמע מעט מטופשים. בפעם הראשונה שאחד מהם אמר את המלה נורמלי הסרט נפסק לכמה שניות ואז חזר למסלול.
רובי ריבלין פתח את סדרת הנאומים. הוא דיבר על הנסיון המלאכותי להפריד את ההתיישבות היהודית בארץ למוסרית ולא מוסרית ופנה אל תושבי הקריה במילים "אתם מושיטים יד כדי לראות ולהקשיב. חנוכת הבית היא הצהרה שברצונכם לקחת חלק בתרבות הישראלית ואתם עומדים על זכותכם לקיים דו שיח והידברות. אתם מכריזים על היותכם בשר מבשרה של התרבות היהודית והמדינה הדמוקרטית". כנראה שאין פריימריז בקרוב או שמיקומו של ריבלין מובטח כי הוא קיצר. אולי הוא בכל מקרה הרגיש שהבמה שייכת לפטרון האולם, סילבן שלום.
סילבן שלום בהצגת יחיד
שלום הוא האיש שלהם מהממשלה ומעודד מהתמיכה הוא פורח על הבמה, שוזר פסוקים מן המקורות ודיבורים על נצח ישראל ונצחון הרוח על החרמות והנידויים. כולם אגב מחליפים פה את המילה תרבות ב"רוח" ואמנות ב"רוחניות". הם מתכוונים כמובן לתרבות יהודית במובן הדתי של המילה ושולחים ד"ש לרב דב ליאור. גם את גנדי הם מזכירים, אבל שום מילה על ברוך גולדשטיין. הוא שחקן ממש טוב ונדמה כאילו הוא ממש מאמין לכל מילה שיוצאת לו מהפה. אבל גם הוא מסיים ומפנה את הבימה לדוד דאור ולהקתו.
העונה הראשונה של התיאטרון תכלול את ההצגות "פולארד" של הקאמרי ו"יום שלישי עם מורי", גם היא של הקאמרי, בשיתוף תיאטרון חיפה. מטעם בית ליסין יגיעו "שם פרטי" ו"אחרון ימיה" וגם מופע מוסיקלי בשם "האנסמבל" מתוכנן להופיע וגם הצגה בשם "שברי לוחות". הילדים יהנו מ"כספיון" של תיאטרון "נדנדה". ערוץ שבע מדווח שמנהלת היכל תרבות החדש היא ד"ר חופית קוטאי אבל משום מה היא לא הפריעה את ההגמוניה הגברית ורק צוטטה כאומרת "היכל התרבות בקרית ארבע חברון מיועד להביא ממגוון אומנויות הבמה השונות, תיאטרון, מחול, מוסיקה, הקרנת סרטים, כנסים והרצאות אירועים וחגים של תושבי קריית ארבע והאזור".
בנתיים דוד ד'אור המקסים (באמת) ולהקתו המקצועית על הבמה, וד'אור שר שירים יהודיים אבל גם נותן נופך קוסמופוליטי בסיפורים על סין וניו יורק. הוא אפילו מספר על השתתפות בהופעה לזכרו של מרתין לותר קינג, בנוכחות הנשיא אובמה. מישהו ביקש ממנו לשיר שיר של ברברה סטרייסנד והוא נבהל כי חשב שזה לא תאים. ואז הוא גילה שמדובר על השיר "אבינו מלכנו" אותו היא מבצעת בעברית. אז הוא הבין שהוא חצה חצי עולם כדי לחזור הביתה בעצם. למרות זאת, שכשהוא שר, חביבה עליו דוקא תנוחה שמזכירה את היהודי הכי מפורסם בעולם, זה מנצרת.
המופע השני, אגב, יתקיים כבר מחר (שלישי) באירוע של עובדי המועצה המקומית. "בדרך אל הלב" קוראים לו, בכיכובו של גולן אזולאי שמבחינת שני עובדי המועצה הוא גבר גם בגלל התפקיד שלו בטירונות וגם כי חזר בתשובה ועבר לשומרון. סטנדרטים גבוהים יש להם.
(פורסם ב"עכבר העיר", 20.9.11)
מול ההיכל נמצאת אולפנה ומצד שני שלו בריכת שחיה. סוגר את המתחם אולם ספורט גדול אבל קצת בלוי, ומאחוריו מגרש טניס הצופה למסגד. באופן כללי האוירה בשלהי אחה"צ ישראלית למהדרין, עם נטיה לפרבר שינה מהמעמד הבינוני וקצת מטה. בקיצור, התנחלות גדולה. נדמה לי שיש איזורים שמזכירים יותר שכונת עוני בירושלים אבל לא יצא לי לבקר בהם הפעם. נערה צעירה עם הדפס סמל השלום על החולצה מתפלאת שאני רוצה לצלם אותה, נער ונערה אחרת חולקים סיגריה מאחורי אחד הקירות, וילדים בכיפות תואמות מתבלבלים בין האטרקציות – מגיש טלויזיה מצד אחד, חבר צוות שלו עם "אייפד ענק" מצד שני וכיבוד חלבי כשר שכבר מוכן על השולחנות מהצד השלישי. יש גם פינת קומפוסט. רק חסר פה מאהל.
העיקר שיש בורקסים
הכניסה לאירוע עולה 40 שקל אבל היה צריך להזמין מראש ועכשיו נדרש אישור מיוחד כדי לקנות אחד. וממילא הכיבוד מוגש בחוץ. לאולם אמנם יש לובי אבל הוא די קטן ובכל מקרה אף אחד לא נכנס עד שיגיעו אורחי הכבוד, סילבן שלום ורובי ריבלין, ויגזרו את הסרט. שעת תפילת הערבית הגיעה אבל רוב הגברים בקהל הגדול העדיפו להמשיך לאכול וכשנקרא למנין נאחז אחד מהם בתירוץ שאסור לזרוק אוכל. התפריט כלל גם סיגרים אבל בסך הכול הארגון היה בכל זאת למופת ואחרי גזירת הסרט עברנו לשלב הבא שכלל את קביעת המזוזה בכניסה לאולם.
דווקא הכניסה השמאלית נבחרה לקיום הטקס, ולבסוף התיישבנו באולם החדש שמיועד להכיל 400 איש ואישה והיה בתפוסה די מלאה. ככל שהעמקנו פנימה הנאומים הקצרים הפכו ארוכים יותר וגם יותר פוליטיים. דן כנר הנחה את האירוע והיה ממלכתי-דתי כרגיל ואף יותר. כל נואם יזכיר פעם או פעמיים את האבות והאמהות ולא יישכח גם לספר שעצר בקבר רחל.
כדי להפיג את האוירה הכבדה הוצג סרטון קומי קצר בפני האולם הגדוש, ובמרכזו פרסומת לאוירה הנעימה והרגועה בקרית ארבע, לעומת הלחץ במרכז. התסריטאים בחרו במשחק המילים "נורמלי" ו"לא נורמלי" כדי להסביר כמה שונה וטוב זה לגור בקרית ארבע, אבל תקלה טכנית גרמה לכל הסרט לזוז לאט ולדוברים להישמע מעט מטופשים. בפעם הראשונה שאחד מהם אמר את המלה נורמלי הסרט נפסק לכמה שניות ואז חזר למסלול.
רובי ריבלין פתח את סדרת הנאומים. הוא דיבר על הנסיון המלאכותי להפריד את ההתיישבות היהודית בארץ למוסרית ולא מוסרית ופנה אל תושבי הקריה במילים "אתם מושיטים יד כדי לראות ולהקשיב. חנוכת הבית היא הצהרה שברצונכם לקחת חלק בתרבות הישראלית ואתם עומדים על זכותכם לקיים דו שיח והידברות. אתם מכריזים על היותכם בשר מבשרה של התרבות היהודית והמדינה הדמוקרטית". כנראה שאין פריימריז בקרוב או שמיקומו של ריבלין מובטח כי הוא קיצר. אולי הוא בכל מקרה הרגיש שהבמה שייכת לפטרון האולם, סילבן שלום.
סילבן שלום בהצגת יחיד
שלום הוא האיש שלהם מהממשלה ומעודד מהתמיכה הוא פורח על הבמה, שוזר פסוקים מן המקורות ודיבורים על נצח ישראל ונצחון הרוח על החרמות והנידויים. כולם אגב מחליפים פה את המילה תרבות ב"רוח" ואמנות ב"רוחניות". הם מתכוונים כמובן לתרבות יהודית במובן הדתי של המילה ושולחים ד"ש לרב דב ליאור. גם את גנדי הם מזכירים, אבל שום מילה על ברוך גולדשטיין. הוא שחקן ממש טוב ונדמה כאילו הוא ממש מאמין לכל מילה שיוצאת לו מהפה. אבל גם הוא מסיים ומפנה את הבימה לדוד דאור ולהקתו.
העונה הראשונה של התיאטרון תכלול את ההצגות "פולארד" של הקאמרי ו"יום שלישי עם מורי", גם היא של הקאמרי, בשיתוף תיאטרון חיפה. מטעם בית ליסין יגיעו "שם פרטי" ו"אחרון ימיה" וגם מופע מוסיקלי בשם "האנסמבל" מתוכנן להופיע וגם הצגה בשם "שברי לוחות". הילדים יהנו מ"כספיון" של תיאטרון "נדנדה". ערוץ שבע מדווח שמנהלת היכל תרבות החדש היא ד"ר חופית קוטאי אבל משום מה היא לא הפריעה את ההגמוניה הגברית ורק צוטטה כאומרת "היכל התרבות בקרית ארבע חברון מיועד להביא ממגוון אומנויות הבמה השונות, תיאטרון, מחול, מוסיקה, הקרנת סרטים, כנסים והרצאות אירועים וחגים של תושבי קריית ארבע והאזור".
בנתיים דוד ד'אור המקסים (באמת) ולהקתו המקצועית על הבמה, וד'אור שר שירים יהודיים אבל גם נותן נופך קוסמופוליטי בסיפורים על סין וניו יורק. הוא אפילו מספר על השתתפות בהופעה לזכרו של מרתין לותר קינג, בנוכחות הנשיא אובמה. מישהו ביקש ממנו לשיר שיר של ברברה סטרייסנד והוא נבהל כי חשב שזה לא תאים. ואז הוא גילה שמדובר על השיר "אבינו מלכנו" אותו היא מבצעת בעברית. אז הוא הבין שהוא חצה חצי עולם כדי לחזור הביתה בעצם. למרות זאת, שכשהוא שר, חביבה עליו דוקא תנוחה שמזכירה את היהודי הכי מפורסם בעולם, זה מנצרת.
המופע השני, אגב, יתקיים כבר מחר (שלישי) באירוע של עובדי המועצה המקומית. "בדרך אל הלב" קוראים לו, בכיכובו של גולן אזולאי שמבחינת שני עובדי המועצה הוא גבר גם בגלל התפקיד שלו בטירונות וגם כי חזר בתשובה ועבר לשומרון. סטנדרטים גבוהים יש להם.
(פורסם ב"עכבר העיר", 20.9.11)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה