אולם אחר

פינה (פיליפינה) באוש נולדה בגרמניה ביולי 1940 ונפטרה במפתיע ביוני 2009. ב-69 השנים שהיא בילתה איתנו היא הספיקה להפוך לכוריאוגרפית החשובה בעולם ועיצבה את המחול המודרני בדמותה.

וים ונדרס נולד חמש שנים אחריה והוא אחד הבמאים הגרמנים המפורסמים והפוריים ביותר. הוא ביים עשרות סרטים, ביניהם גם דוקומנטרים וביניהם גם כאלה שעסקו בסצינה אמנותית (מוזיקה, במקרה של בואנה ויסטה סושיאל קלאב). הוא הכיר את פינה באוש ולהקתה במשך שנים.

טכנולוגית התלת מימד בקולנוע קיימת כבר משנות החמישים אבל מסיבות שונות היא לא הגיעה לידי מיצוי ופופולאריות ורק לאחרונה הפכה לאופציה שמונחת לפתחם של במאים רבים בעולם. אחרי שעשו בה שימוש בסרטים מסחריים, הגיע תורם של במאים איכותיים להשתמש בה, והסרט "פינה" הוא אולי הסנונית הראשונה של ההצלחות בתחום הזה.

"פינה" מוגדר כסרט תיעודי אבל מי שמצפה ללמוד תוך כדי הסרט על חייה ויצירתה של פינה באוש, או על הקשר שלה עם הבמאי, עלול להתאכזב. מדובר בסרט שהוא הרחבה של הבמה עליה יצרו באוש ורקדניה וכולל מעט מאוד מלל, כתוב או מדובר. באוש עצמה מופיעה לעיתים נדירות בסרט, וגם אז בקטעי ארכיון. הפרופיל שלה משורטט על ידי חברי הלהקה שלה והריקודים. והפרופיל מרתק.

זהו סרט שבנוי מקטעי מחול ארוכים ויפים (חלקם על הבמה וחלקם מצולמים באתרים שונים) שמנסה לעשות שימוש בטכנולוגית התלת מימד כדי להעניק לצופים חוויה שדומה לכל הפחות לצפיה במופע מחול חי, ומצליח לעשות הרבה יותר מזה.

על השאלה אם ונדרס הצליח להפוך את החויה הקולנועית הרגילה למוחשית אף יותר הוא עונה חד משמעית כבר בשוט הראשון, והתשובה היא כן. אחרי הקדמה קצרה מאת באוש עצמה, שמשרטטת בכמה תנועות את שפת הסימנים התיאטרונית שהיא יצקה לתוך המחול שלה, המצלמה מצטרפת לשיירת הרקדנים שעולה לבמה ומבצעת את הריקוד שמתבסס על השפה הזאת. האפקט הוא כל כך חזק שמתחשק לקום ולהצטרף אליהם.

הלהקה של פינה באוש, Tanztheater Wuppertal Pina Bausch (תיאטרון המחול של פינה באוש בוופרטל) כללה גברים ונשים בגילאים שונים וממוצא שונה, כך שהסרט הוא גם חגיגה של קוסמופוליטיות, שאופיינית מאוד לעולם המחול.

המרכז הוא כמובן בגרמניה אבל הסרט מדבר גם בשפות כמו ספרדית, רוסית, צרפתית וגם אנגלית במבטא יפאני. ונדרס הציב את הרקדנים מול המצלמה וראיין אותם, אך בחר להציג דוקא קטעים בהם הם לא מדברים, ודבריהם המוקלטים מושמעים ברקע, כמו מחשבות. הטכניקה נדמית קצת מתחכמת אבל היא מעניינת ומדברת בשפה שלו על הקשר בין גוף למילה, בין מחשבה לתנועה.

הסרט ממשיך בערך באותה שיטה – מעט פינה באוש עצמה והרבה מהרקדנים הנפלאים שלה ומהריקודים המפורסמים יותר או פחות. באוש ידועה בכך שהציבה את העבודות שלה בתפאורה "טבעית", כלומר בחוץ, ברחוב או בסביבה כפרית, והשתמשה בוידיאו כדי לתעד את העבודה. ונדרס ממשיך באותה שיטה ומצלם את הריקודים במקומות יפים ומיוחדים, והשילוב של הקומפוזיציה שלו, הכוריאוגרפיה של באוש והחויה שמעניק התלת מימד הופכים את הסרט לחויה רב חושית מסחררת וראשונה מסוגה. זה לא סרט שמתאים לכל אחד, ודורש סבלנות וקשב לא פחות מרוב מופעי המחול. אבל הוא מומלץ מאוד לכל מי שמתעניין בריקוד ומחול, צילום וקולנוע, אמנות ושפה. גם למי שטרם חווה את טכנולוגית התלת מימד וחיכה להזדמנות מיוחדת, זה הסרט בשבילו.

פורסם ב"זמן תל אביב"

למועדי הקרנה: לב, תל אביב