יום ראשון, 21 באוגוסט 2011

מאריתריאה באהבה


סלומון טקליה (צילום: סיון שדמון)
הספר הראשון בישראל בשפה התיגרינית מתפרסם בימים אלה ומופץ באופן עצמאי על ידי מחברו, פליט מאריתריאה. מדובר על רומן קצר בעטיפה רכה אך בדפוס איכותי, שמספר סיפור אהבה המתרחש באריתריאה. הכותב והמוציא לאור (בעזרת חברו דני הדר) הוא סלומון טקליה, בן 25 שהגיע מאריתריאה לארץ (דרך סודן ומצרים), אחרי שניסה לעבוד כשחקן במולדתו.





טקליה, בחור נמרץ ושאפתן הנראה מבוגר לגילו, הגיע לישראל לפני כשמונה חודשים, במסע שנמשך חודש ועלה לו 3,000 דולר. הוא השאיר באריתריאה אישה ושני ילדים, ואת הכסף להדפסת הספר הוא הרויח כשכיר ברפת קיבוצית בדרום. כרגע הוא מתגורר באיזור התחנה המרכזית הישנה, עובד בעבודות מזדמנות, ועסוק בהפקת התרגום לאנגלית של ספרו ומתכנן גם להתחיל לצלם סרטים קומיים. לטענתו כל המהדורה הראשונה של הספר נמכרה לחברו לקהילה המפעיל חנות אינטרנט בה הוא מוכר את הספר.


שמו של הספר, "מאפאה" הוא בעצם ראשי תיבות או קיצור שפירושו הבטחה. במקרה הזה מדובר על הבטחה הדדית בין בני הזוג סביבם נסב הסיפור, כי לא ישכחו אחד את השניה.


טקליה מספר, באמצעות מתורגמן, כי מדובר על סיפור המבוסס על סיפור אמיתי ידוע בקרב עיר הבירה של המחוז הדרומי של אריתריאה, שם הוא גדל. גיבור הספר, בינמי, הוא גבר בן 25 מרקע עני, יתום מהורים, החי עם אחיו ועובד במוסך. את אהובתו הבאני בת ה-18 הוא מציל מאונס (מעין דייט רייפ כנראה) מדי הסטוטדנט העשיר איתו היא יוצאת. הם מתאהבים והזוגיות שלהם עומדת בהרבה מכשולים. לדבריו, בימינו באריתריאה לא צריכים את תיווך ההורים כדי להכיר אבל עד הודעת האירוסין שומרים על היחסים בסוד.


עטיפת הספר. משמאל: המחבר, סלומון טקליה

נסיונו של טקליה בתחום היצירה כולל חודש של לימודי כתיבה וגם השתתפות כשחקן בסרטים במולדתו. הוא מספר שהדיקטטורה במדינה לא מאפשרת בעצם יצירה חופשית, ורק חברי המפלגה השלטת יוצרים סרטים ומוציאים לאור ספרים. רובם, הוא אומר, היסטוריים אבל מוטים ובעצם פשוט חומרי תעמולה. את "מאפאה" הוא החל לכתוב באריתריאה על גבי מחברת ורק בישראל הוא לומד להשתמש במחשב.


השפה התיגרינית היא שפה שמית שמדוברת כיום על ידי כמה כ-6 מיליוני אריתראים ומיעוט מבין האתיופים. בין העולים מאתיופיה יש כ-20,000 דוברי השפה אבל טקליה מייעד את הספר בעיקר לפליטים מאריתריאה ומוכר כל עותק ב-30 שקלים. "לא כתבתי את זה כדי לעשות כסף", הוא אומר. "אני אוהב אמנות ומתכוון לכתוב עוד הרבה ספרים". הספר הבא שלו יעסוק במסע שבני עמו עושים כדי להגיע לישראל, וכאמור הוא מתכנן תרגום לספר הנוכחי ומתכוון להפיק סרטים בהם הוא ישמש כשחקן גם. "מאפאה", אגב, נגמר בסוף טוב. הבאני ובינמי נותנים את הבטחתם אחד לשני ומתחתנים. נדמה כי יש יסודות אוטוביוגרפיים בספר, ואני שואל את טקליה, ששם אשתו מקועקע על גב כף ידו, אם זה ספר שנכתב מתוך געגועים בעצם. הוא לא מכחיש ומחייך בביישנות.




(סיון שדמון)




פורסם ב"זמן תל אביב", 28.1.2011

4 תגובות:

ענת טוביה אמר/ה...

הסיפור שלך מרגש, התמונה גרמה לי לרצות לקרוא עוד. אני רוצה להעניק את הספר , לקרוא אותו .האם יש אותו בתרגום לעברית?

לבן על גבי שחור - סיון שדמון אמר/ה...

היי ענת,
עובדים על התרגום לאנגלית כרגע. קשה לי להאמין שיהיה תרגום לעברית בקרוב או בכלל. אם את רוצה את הספר בתיגרינית אני יכול להשיג לך. תודה על התגובה! סיון

shlomzion אמר/ה...

גם אני הייתי שמחה לקרוא אותו בעברית
אבל מבינה את השיקולים
מקווה שהוא יצליח

דני אמר/ה...

אחלה!

חפש בבלוג זה