פסטיבל עכו יתקיים השנה כרגיל בחול המועד סוכות, בין התאריכים 16-19.10 ויכלול מופעי חוצות רבים וכמובן את הצגות התחרות. תקציב הפסטיבל, שמיועד למשוך כ-200,000 מבקרים לעיר הצפונית המעורבת, נשאר דומה לשנה שעברה, כ-3.5 מיליון שקל. לדברי המארגנים התקציב נשאר על כנו משנה שעברה, פרט לתוספת קטנה שתרמה עיריית עכו. העירייה מתקצבת גם את הפרסים להצגות התחרות, שמגיעים בסך הכול בין 30 אלך ל-50 אלף ש"ח.
גם הרכב ההנהלה האמנותית לא ישתנה השנה. המנהלים האמנותיים הם סמדר יערון ומוני יוסף, וזו שנתם הרביעית בתפקיד. לדברי יערון, הפסטיבל יתייחס באוירה שלו לאירועי החוצות המפתיעים של הקיץ, במאהלים ברחבי הארץ, זאת למרות שההצגות ומופעי הרחוב שיוצגו בו נכתבו הרבה לפני פרוץ המחאה. הם גם נכתבו והוגשו ואושרו הרבה לפני, אבל לדברי סמדר יערון בחלק גדול מההצגות יש אוירה של מחאה ומרד וזה לא במקרה. אפשר לבטל את דבריה כנסיון לרכב על הגל לולא העבר העשיר של הפסטיבל כמוקד של התרחשות חברתית ופוליטית עניפה, שנובעת מהמעורבות הפוליטית הגדולה ממילא של יוצרי תיאטרון שוליים בישראל.
זוהי שנתו ה-32 של הפסטיבל, וגם הפעם המתכונת דומה. ליבו האמנותי של הפסטיבל מורכב מתשע הצגות חדשות שנבחרו להשתתף לתחרות. לצד התחרות המסורתית הפעם תתקיים גם תחרות "עכו 2" בה נוספות חמש הצגות לתחרות משנית. ההבדל בין השתיים לא ברור כרגע, והמנהלים לא הצליוח להבהיר את ההבדל.
במסגרת התחרויות יוצגו בין היתר "מיין קאמפף" של ג'ורג' תאבורי, של יוצר יהודי אירופאי שמתוארת כ"מפגש ענקים בין היהודי הנודד להיטלר הסטודנט". גם "פלישתו השניה של נפוליאון" (קונספט ובימוי: מרט פרחומובסקי) נשמעת כמו הצגה מסקרנת, בעיקר מכיוון שמדובר במופע שהוא תיאטרון מסע, כלומר הצגה נעה, וכי היא מתארת נבואה עתיקה של רבי נחמן מברסלב הגורסת כי חיילי נפוליאון יקומו לתחיה ויכבשו את עכו.
ד"ר נעמי יואלי המצויינת חוזרת לבמות הפסטיבל ומשפתפת פעולה עם אמן המיצג הדס עפרת. הצגתה "נפיץ: תיירות מלחמה" (פנטזיה דוקומנטרית על מלחמה ושכול) מבוססת על סיפורו של הרופא העזתי עזאלדין אבו אלעיש שבנותיו נהרגו במבצע עופרת יצוקה וסיפורו הסעיר את המדינה. ההצגה תועלה באולם התת קרקעי ב"אולמות האבירים", ומנהלי הפסטיבל מספרים על עוד חלל תת קרקעי חדש ולא מוכר שייחנך לרגל הפסטיבל. החלל הוא חלק מקומפלקס שייפתח לציבור רק בשנה הבה וזו הזדמנות ראשונה לראות אותו. אבל דוקא הנסיון לצאת מחומות העיר העתיקה מאפיין את מיקום ההצגות השנה, לדברי יוסף. יש הצגה שקורית בבניין של העירייה, אחרת בבית של תושב ושלישית נערכת במרחב הוירטואלי, דרך תוכנת סקייפ, ומחבר שחקן ישראלי עם שחקנית הולנדית, וגם את הקהל שיושב בהצגות במקביל.
בכל מקרה, רוב הקהל של הפסטיבל ממילא לא נחשף להצגות התחרות ולחללים התת קרקעיים, ומבלה את זמנו ברחובות העיר העתיקה בצפיה והשתתפות בעשרות מופעי החוצות, שבהרבה המקרים גם הם מצויינים.
את אירועי החוצות מנהל הפעם ג'קי בכר, שכבר ניהל את האירועים בעבר. התוכנית גדולה ומגוונת ומזכירה לו את השנים הגדולות של הפסטיבל (הוא כנראה מתכוון לשנים של לפני אוקטובר 2001). למעלה מ-100 הצעות הגיעו ורק ארבעים יוצגו בסוף. בסך הכול יהיו כ-90 ביום (מופע עולה יותר מפעם אחת ביום).
בכר אומר כי הם מנסים להכניס ז'אנרים חדשים לרחוב, למרות שקשה מאוד לחדש בתחום הזה. במסגרת החידושים הוא מונה שניים מעניינים: במת מחול שאוצרת ענת גרגוריו (לשעבר עידו תדמור) ובה ינסו רקדנים להופיע מול קהל מזדמן. יש לציין שבפסטיבל יערות מנשה זה כבר נעשה ובהצלחה רבה. עוד מופעי חוצות בולטים יהיו "במהירות האור" של להקת פירומני וגם שיתופי פעולה עם שגרירויות איטליה וגרמניה יביאו להקה של עשרה אמנים איטלקים המציגים על קביים ולהקה גרמנית שכוללת 21 אקורדיוניסטים.
אבל גולת הכותרת, לפי בכר, היא דוקא עבודת וידיאו בתלת מימד של האמן יואב דוד שתהיה הראשונה מסוגה בארץ. מדובר על טכנולוגיה שנקראת וידיאו מאפינג וכוללת מיפוי ממוחשב של בניין שמאפשר מניפולציות חזותיות מרשימות על ידי הקרנה עליו.
הפסטיבל מתקיים תמיד במקום רגיש מבחינת הסכסוך הערבי יהודי וכרגיל עולה שאלת הייצוג לאוכלוסיה הערבית, שבחצר האחורית שלה מתקיים הפסטיבל וגם מתגאה בכך. רק שתי הצגות דוברות ערבית יועלו השנה, ורק אחת מהן תשתתף בתחרות. השניה כבר עלתה "מסרחיד", פסטיבל הצגות היחיד שמתקיים בעכו כל שנה, וגרפה את כל הפרסים. מדובר ב"שאפיק שהיד" שנעשתה על ידי בדואים ועוסקת בביקורתיות בנקמת הדם בחברה הבדואית. ההצגה הועלתה אז ולא משכה התעניינות מספקת, והמארגנים מקווים שזה יקרה הפעם. היא אמנם מדברת ערבית אבל צמוד לה תרגום לעברית. ההצגה הערבית השניה היא של היוצר הצעיר בשאר מורקוס. בן דוד של אמאל מורקוס. אנחנו לא לוקחים הצגה ערבית כדי למלא את המשבצת, אומרים המנהלים, אלא כי היא טובה וראויה. בשאר הוא אמן שאנו דוחפים כבר זמן מה והיה תענוג לראות אותו לוקח את האתגר.
אתר הפסטיבל המושקע מכיל שתי שפות, אנגלית ועברית. ערבית דוקא לא.
המנהלים מספרים כי הם מנסים הפעם להביא לביטוי את המלה "אחר" המשובצת בשם הפסטיבל, ומקווים שלמרות שהם מכוונים הכי רחוק שאפשר ממה שקורה בתיאטראות הגדולים בכל השנה, ומקווים שגם הפעם, כמו בשנה שעברה, חלק יפה מההצגות המוצלחות ימשיכו לרוץ לאורך השנה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה