לגלות את גליליי

אין שום דבר פורץ דרך או מסעיר בהפקה של "גליליאו" של תיאטרון באר שבע, וזה בסדר גמור. אחרי הכול מדובר במחזה של ברטולד ברכט, על פי הסיפור המדהים והידוע של גלילאו גליליי, ויכול להיות שבמקרה כזה צריך פשוט למלא את התבנית ברגישות וכוונה טובה ולהגיש חם. לבמאי עידו ריקלין יש כנראה משניהם בשפע, ויחד עם צוות קטן ויעיל הוא הצליח להפיח חיים תיאטרלים חדשים וטובים בדמות המיוסרת, לספר את הסיפור בצורה בהירה, להעניק משמעויות ופרשנויות במידה ומעל הכול לייצר חויה אסטתית ורגשית מספקת.

(

הרושם הראשוני מההצגה פשוט מהמם. המסך שעולה חושף מסך אחר, עליו מצוירת מפת העולם על מעין קלף עתיק, בגרסה הלטינית שלה ובצבעים שתמיד מיוחסים לתקופה. השחקנים כולם עומדים מול הקהל במיטב המחלצות של המאה ה-15 ונותנים את הרקע ההיסטורי, המדעי והדתי שדרוש כדי להבין את הסיפור. אם זה נשמע כאילו האינפורמציה מוגשת בכפית של כסף ישר לפיהותיהם של הצופה זה נכון, אבל במקרה הזה הנטיה מצדיקה את עצמה אמנותית ושומרת על מינון נכון לכל אורך ההצגה.

גם ההמשך מלא תנופה. מסך הקלף עולה גם הוא וחושף את ביתו של גליליאו גליליי ואת הרגע בוא הוא גונב להולנדים את המצאת הטלסקופ ודי מהר מגלה שגרמי השמיים לא קבועים בחומה ועטופים בכיפת בדולח, כמו שנהוג לחשוב. את גליליי משחק בכישרון רב אמיר קריאף. הוא נכנס לנעלי הדמות בטבעיות ותוך זמן קצר מדביק את הקהל ואת שאר הצוות בהתלהבותו. אנחנו מלווים אותו עד לזיקנתו, בה כידוע ישב במעצר בית אחרי שתגליותיו היוו סכנה למעמד הכנסיה. המשחק של קריאף סוחף במידה הנכונה ולמרות הפיתוי משאיר גם מקום לשאר הדמויות, שמשוחקות להפליא בידי צוות צעיר, רענן ונלהב. כל אחד מהם משחק כמה תפקידים ובזכות משחק מצוין מצליח לתעתע בקהל. כשכולם עולם להשתחוויה בסוף המחזה מספרם המצומצם מפתיע. השירים, שתורגמו והולחנו על ידי דורי פרנס, הופכים לאתנחתות מבדרות למדי, אם כי קצת יומרניות. הצוות מצוין כאמור, אבל לא לגמרי עומד בכבוד באתגר הגדול של השירה, הריקוד והתנועה.

המחזה מעניק כמעט לכול הדמויות נפח ועומק. ברכט ההומניסט והסוציאליסט לא ויתר על הזכות לעצב דמויות מכל השכבות וגם לתת לסיפור את המימד המעמדי שטמון בו אבל מעל הכול הוא השכיל להעניק למחזה קצב מצוין. והצוות הנוכחי שומר על הקצב המשחק והתיזמון ערוכים בקפדנות וגם הבילד אפ של הסיפור מצוין.

התלבושות הצבעוניות והתיאטרליות שמיוחסות לתקופה עוצבו ונתפרו בקפידה רבה ויחד עם האיפור והתסרוקות מייצרות אשליה מהנה ונעימה, ממש כמו סרט תקופתי. לזה מצטרפת התפאורה הנהדרת שמשתמשת בפרוג'קטורים ניידים בכל מיני גדלים שנעים על הבמה ומייצגים לסירוגין גרמי שמיים במעבדתו של גליליי ומאפשרים לשחקנים גם להפוך למעין ניצבים-תאורנים וכך לאפשר להם השאר על הבמה ובכל זאת להבלע ובתפאורה ולהשאיר את המרחב להתרחשות הדומיננטית.

נדמה לי שכדאי גם לציין לטובה את התוכניה של ההצגה. התיאטראות הגדולים נוטים להשקיע לא מעט משאבים כדי לייצר חוברת מפוארת ולרוב ממלאים אותה בדברי יח"צ עצמיים וכמה מאמרים תלושים וציטוטים תמוהים של המשתתפים. גם מהבחינה הזאת מגיע לתיאטרון באר שבע מחמאות. התוכניה מכילה בעיקר דברי טעם ערוכים וכתובים היטב, אם כי גם הפעם יש מאמר או שניים מיותרים לגמרי – אולי כדי למלא את מספר העמודים או לתת כבוד לבעלי תפקיד בעירייה. 

(פורסם בעכבר העיר)