יום שישי, 25 בנובמבר 2011

חייל אוניברסלי



מתוך המופע. צילום: אבי אברמוביץ' צילום מחול
ביום בכורת המופע "ואלה שמות" התפרסם בתקשורת מנהג של חרדים קיצונים בירושלים. מסתבר שנפוץ שם המנהג לירוק כשעוברים ליד כומר ברחוב. גם בהפקה החדשה של חוני המעגל נעשה שימוש במחווה המאוד סמלית הזאת, ובאופן לא מפתיע ההצגה, שעלתה בבית תמי ותעלה בקרוב שוב גם במרכז הגאה בגן מאיר, מתעסקת בדיוק בזה: זרות ושנאת הזר מול אחדות והתבצרות, אנטישמיות ושנאת האחר בכלל.

היא עושה זאת על ידי סרט בסגנון וידיאו ארטי שמורכב בעיקר מקטעי תוכניות דוקומנטריות שעוסקות באנטישמיות, נאציזם ומלחמת העולם השניה מהזוית הדתית. כרגיל אצל חוני, גם היהדות, הציונות והלאומניות הציונית מתחברים לשרשרת השנאה והאלימות. הסרט מוקרן על מסך גדול הנמצא בעומק הבמה, וגם על גופם של השחקנים והרקדנים של חוני, שנכנסים לבמה בתלבושות ותפקידים משתנים, מקיימים אינטראקציה ביניהם או רוקדים לבדם. לפעמים נוצר קשר בין תמונה לתמונה ולפעמים הוא נשאר כספקולציה לצופים. גם הריקוד והמשחק מורכבים מדימויים אייקונים של גזענות, כמו זמרת שחורה, חייל נאצי, קריקטורה אנטישמית, ואפילו כותונת פסים של יהודי במחנה ריכוז. "אני אמן דאדאיסטי", אומר חוני, "מה שיש במופע זו בעצם אמנות פלסטית ויזואלית. זה לא טקסט מנוסח ומנומק, אלא משהו אסוציאטיבי, שעוסק בכאן ועכשיו".

הכאן ועכשיו של חוני מורכב כבר שנים מחיים תל אביביים שכוללים הרבה אמנות מכל הסוגים, וגם הרבה משחקי כדורגל על חוף הים. הוא כבר לא ילד אבל הפציעה בקרסול מהמשחק האחרון לא עוצרת אותו ובערב הבכורה של המופע הרב תחומי שלו הוא מתרוצץ עם מצלמת וידיאו ומנהל את ההצגה בהתלהבות של ילד. מה שעוד מעסיק אותו בשנים האחרונות היא עבודה אמנותית עם זרים. הוא הסתובב בכנסיות מתוך משיכה לאסתטיקה המיוחדת של הטקסים, ואסף עשרה פליטים איתם הוא מנסה ליצור. מתוך הקבוצה הזאת, למופע הנוכחי הגיעו שתיים, אנג'לה וגלוריה, אם וביתה מגאנה, שחיות בתל אביב.

קרן אור שרעבי, בוגרת מסלול המחול בסמינר הקיבוצים, שאחראית לא רק לכוריאוגרפיה אלא גם משתתפת כרקדנית בעצמה, מספרת שהעבודה עם רקדנים/שחקנים לא מקצועיים מאתגרת מאוד. התוצאה על הבמה חיננית והשילוב בין המקצוענים לרקדנים יוצר אפקט מעניין. בכלל, האוירה בבית תמי מזכירה בידידותיות שלה מתנ"ס וגם דרך העבודה של חוני שומרת על אלמנטים של יצירה משותפת ובגובה העיניים. חוני גם עובד לאורך השנים עם אותה חבורת אנשים, בין היתר חזי שוחט (שהפעם אחראי על התפאורה והסאונד) וגם אילן גול, שחקן לא מקצועי. גול חי בבת ים ומכיר ועובד עם חוני כבר מהתקופה שחי בתל אביב, בשנת 95'. היום הוא בן 45 ועובד בשמירה אבל ניכר שהוא נהנה מאוד לעמוד על הבמה, ואת הזרות היחסית שלו ניצלו היוצרים בצורה טובה.

אבל היצירה הנוכחית מאופיינת בעיקר בשימוש הנרחב בוידיאו, שמלווה את המופע מהרגע הראשון ועד אחרי שהמשתתפים עוזבים את הבמה בפעם האחרונה. חוני מספר שהסרט, אותו ערך יחד עם רוני הרמן, היה המצע הראשוני ועליו נבנה כל היתר. על הסרט הם ישבו כמה חודשים ועל כל השאר כחודשיים, כמעט יום יום. חוני המעגל מתייחס ליצירה שלו ברצינות רבה. "אני חייל אוניברסלי", הוא אומר. את התוצאה אפשר יהיה לראות באמצע החודש בבית תמי ובתיאטרון בבית הגאה.   

(פורסם בזמן תל אביב, 7.12.2011) 

אין תגובות:

חפש בבלוג זה