יום שלישי, 7 באוגוסט 2012

בלילות הקיץ החמים

פורסם ב"זמן תל אביב", 4.8.12

שבוע יוצא דופן בפאבים בעיר. בתפריט: ערב מוזיקה קלאסית במעוז ההיפסטרי "הר סיני" וליל קעקועים במועדון "הצימר" 


"הר סיני", בר פופולרי ליד בית הכנסת הגדול באלנבי, רגיל לארח היפסטרים חמושים במשקפיים עם מסגרת עבה, אבל ללילה אחד בשבוע שעבר הגיעו כמה עם משקפיים דומים, ולאו דווקא מסיבות אופנתיות. הסיבה: הערב הוקדש למוזיקה קלאסית, וליתר דיוק – מוזיקת בארוק.

"הרעיון עלה לפני כמה חודשים, אבל רק לאחרונה זה קרה, וזה היה מרגש", מספרת ענת שטיין, מיוזמות הערב, שבו השמיע הדי ג'י יצירות של מלחינים מפורסמים כמו ויוואלדי, אך גם מוכרים פחות כמו היינריך איגנץ ביבר, קרל פיליפ עמנואל באך והנרי פרסל, במקום מוזיקת אינדי ואלקטרונית.

שטיין היא אשת היי טק, חובבת מוזיקה שנמנית עם מפעילי עמוד הפייסבוק "מוזיקת הבארוק". היוזמה נהגתה כאשר אביגד ב., אחד הדיג'ייז הקבועים ב"הר סיני" וחובב מוזיקה קלאסית גם הוא, שם בסוף ליל תקלוט יצירה קלאסית במערכת של הבר.

הברמן התלהב והציע לערוך ערב שיוקדש לסגנון המוזיקה הזה. אחרי שנוצר קשר עם שטיין וחברים
בעמוד הפייסבוק, היוזמה יצאה אל הפועל. האירוע נקבע ליום רביעי שעבר ופומפם ברשת, אבל סבל
ממספר תקלות. "הגיעו פחות ממה שציפיתי", אומרת שטיין. "הרבה חברים בפורום שלנו הם מוזיקאים שהופיעו באותו יום בקונצרטים. ובכלל, חובבי מוזיקה קלאסית לא רגילים לצאת לברים".

ה"בעיה" השנייה הייתה אי הבנה, אולי לא מפתיעה, לגבי הלו"ז של הערב. "זה קהל שרגיל לבוא בשעה הנקובה, כאילו זה קונצרט, ולברים יש דינמיקה אחרת. היה כתוב בהזמנה תשע והיו כמה שהגיעו קצת לפני. אני ידעתי איך זה הולך, והגעתי בעשר וחצי".

"באמת היה קצת ברדק", מודה גיורא גרשטיין מרמת גן, שהיה בין המקדימים. "נהניתי, אבל זה לא התחיל בזמן. נאמר שזה יתחיל בתשע והדיג'י הואיל בטובו להגיע רק בתשע וארבעים, כשהדד ליין שלי הוא אחת עשרה, אולי אחת עשרה וקצת. גם הסאונד לא מושלם, אבל הקונספט מוצלח, ואני מקווה שיהיה המשך".

עוד תלונה שהגיעה מכיוון הברמן היא שאחד הלקוחות הגיע עם שקית מלאה מטבעות של עשר אגורות ועמד על זכותו לשלם כך על המשקה. אורי להב, מבעלי המקום, מודה שהיו פערי ציפיות: "הקהל של המו זיקה הקלאסית בא לשבת ולהקשיב למוזיקה כמו בקונצרט, אבל אנחנו בכל
זאת בר", הוא אומר. "מראש לא עשינו ערב רק לקהל ה'מיוחד' אלא חשבתי שזה יכול לדבר גם לקהל הקבוע שלנו, שמעדיף מוזיקה קצת אחרת אבל גם בא עם ראש פתוח".

ותמשיכו עם הפורמט הזה?
"אולי. לא כל שבוע, ולא בטוח שדוקא זה הז'אנר הכי מתאים בתוך המוזיקה הקלאסית. אבל נראה".

אנשים שמעדיפים מוזיקה קצת אחרת פקדו השבוע את ”הצימר", מועדון-בר מחתרתי ופרוע ברחוב
הגדוד העברי. היצירתיות של המנהלים והפוקדים אותו הביאה כבר לכמה אירועים יוצאי דופן, אבל כנראה ש"קעקועים ושעשועים" היה מיוחד במינו גם ביחס להם.

חמישה מקעקעים חובבים הקימו בליל שלישי שעבר דוכנים מאולתרים והאורחים הוזמנו להתקעקע
לנצח במחיר סמלי, תוך כדי שתיית בירה והאזנה למוזיקה. אמנם רק אחד מהמקעקעים השתמש בטכניקה המק צועית ואחז מכונה חשמלית, אבל מתברר שהקהל ב“צימר“ לא מפחד מטכניקות ביתיות כמו מחטים טבולות בדיו. אחד המבצעים לא הציע קעקועים, אלא פשוט כוויות שנעשות בעור על ידי מלחם בדיל לוהט - כשהתוצאה היא מן הסתם צלקת מעוצבת - וגם הוא היה עסוק.

"הרעיון היה ערב שבו אנשים יקעקעו זה את זה. אני עושה לך קעקוע ואתה לי, כשהאיכות זה חלק פחות משמעותי", מסביר אריאל פלג, מוזיקאי ואחדמיוזמי הערב. "הייתה הצלחה מסחררת,
היו המון אנשים וקיעקעתי חמישה או שישה בסך הכול. אני אוהב את הכאב שזה מייצר וזה מגניב כמזכרת לכל החיים. יצאתי משם בחמש וחצי בבוקר וזה עוד המשיך".








חפש בבלוג זה