המחזה מבוסס על מחקר שעשו שתי סטודנטיות ישראליות, ושעליו התבסס תחקיר אותו ביצע המחזאי עבור עיתונו, "מעריב". הוא משתמש בעובדות ידועות כמו גם בדמיון בריא ותבניות דרמטיות מוכרות, לפעמים שבלוניות.
כשלושים אלף איש נחטפו בארגנטינה בין השנים 76' ל-82', נעלמו כלא היו, עונו ונרצחו. מתוכם כ-3,000 היו יהודים, רובם פעילים קומוניסטים, שהיו חשודים בעיני המשטר כטרוריסטים בפועל או בכוח, ובכל מקרה נתפסו כסכנה קיומית למדינה.
הרקע לסיפור הוא העובדה הקשה לעיכול שישראל מכרה באותה תקופה נשק לכל המעוניין כמעט, ובכל מקרה לא בחלה בכסף ובבשר הארגנטינאי. למרות שמעשי האכזריות של "החונטה" היו ידועים, ורבים מבין הקומוניסטים הנרדפים על ידי השלטון היו יהודים, החליטו מנהיגי ישראל לשתף פעולה עם הגנרלים.
הבימוי והמשחק של המחזה מצויינים, אבל קשה לקבוע, מכיוון שההצגה עדיין בתחילת דרכה, והוצגה ב"תיאטרון קריאה", מפעל בן עשר שנים שמנוהל על ידי סיני פתר ונקרא על שם דוד שריר.
מדובר במעין חזרה פתוחה לקהל, שמתרחשת באולם הכי קטן של "צוותא". התפאורה היחידה היא כסאות פלסטיק חומים עליהם ישובים השחקנים, אשר קמים בתורם וקוראים מהדף את תפקידם. ניכר שהם כבר מכירים את הטקסט ואת המחזה, אך עדיין לא זוכרים את החלק שלהם בעל פה. את ההעמדה השחקנים מאלתרים, ובסך הכל ברור שמדובר ביצירה באמצע תהליך העיבוד לבמה.
הדמות הראשית במחזה (בגילומו של ישראל "פולי" פוליאקוב הטוב כרגיל) היא שגריר ישראל בבואנוס איירס באותה תקופה, והוא מתפקד כגיבור כמעט טראגי, בעל מצפון מפותח, שנקרע בין נאמנויות. הנאמנות למדינת ישראל ולאינטרסים שלה, הפחד מהגנרלים והשימוש בכוחו אצלם לטובת יהודים שנחטפו, והקשר האישי שנוצר עם בני משפחת אחד החטופים, מטלטלים אותו ואת עולם הערכים שלו.
האולם היה מלא בותיקי יהדות ארגנטינה, והדיון המעניין שהתקיים אחרי ההצגה זכה להשתתפות ערה מצד הקהל. על הבמה ישבו כותב המחזה, כתב "הארץ" אריה דיין, המחזאי יהושע סובול ואריה פיינשטיין, מראשי הקהילה של יוצאי דרום אמריקה.
ויכוחים קלים על עובדות ואנקדוטות היסטוריות עלו, כמו גם עצות מתחום הדרמטורגיה, ושתי הסטודנטיות המוזכרות לעיל גם הן נכחו באולם הוסיפו עניין ודרמה לנושא הטעון ממילא.
פיינשטיין הזכיר את חוסר התגובה שפשעים מידי השלטון זוכים לה לעיתים קרובות. סובול המשיך אותו ואמר, שהמחזה נצמד ובצדק לדילמות מוסריות של בני אדם ולא של מדינות, פשוט כי מדינות פועלות לפי האינטרסים שלהן, ולא על סמך שיקולים מוסריים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה