מדינת ישראל קידמה את "יום זכויות האדם" הבינלאומי במיטב חוקים גזעניים והצהרות רבנים מקוממות.
חברי פול, פליט מסודן, משאיל ממני ספרים לעיתים. הוא כבר שלוש שנים בארץ וקורא גם בעברית ואנגלית, אבל כל פעם מחדש שואל אם זה בסדר ללכת עם הספרים ביד, באופן גלוי ברחוב. מסתבר שבמדינתו זו לא זכות אדם בסיסית, וזה בעיקר תלוי בתוכן הספר.
5,000 איש צעדו בתל-אביב כדי לציין את היום ולמחות. אז מה זה זכויות אדם בעצם?
"מה זה זכויות אדם?" שאל אותי איש מבוגר עם מבטא רוסי קל שנתקל בהתכנסות הצועדים בשדרות רוטשילד בצהרי יום שישי האחרון. הוא דווקא נדמה מתעניין ובאמת רצה לחקור ולקבל תשובה מוסמכת, אבל הרעש שעשו מאות הפליטים (מבקשי מקלט? מסתננים? תלוי את מי שואלים) שהגיעו מאורגנים להפליא לצעדה הפריע לנו לנהל שיחה.
 |
| פול. הפליטים הצטיינו במורל |
אני מניח שגם להפגין ולציין את יום זכויות האדם הבינלאומי אסור בסודן ובאריתריאה, ואולי דוקא בזכות זה נדמה שהתלהבות קהילת הפליטים הייתה רבה כל כך במצעד בשישי. הם התכנסו בהמוניהם, וזה היה מחזה מרנין. הם גם מקבלים את הציון הגבוה ביותר, בזכות שמירה על מורל גבוה, שכלל תס"חים בפיקוד חברי הארגונים שדואגים להם, כמו אס"ף, מוקד סיוע לעובדים זרים, ובעיקר המרכז לקידום פליטים אפריקאים (ARDC). כמשתמע, הם מקבלים את הניקוד בזכות המשמעת שלהם ופחות בגלל האינדבדואליות והיצירתיות, נאמר.
קבוצות רבות מספור הגיעו (יותר מ-60 מוזכרות באתר האינטרנט של המצעד) להפגין לציין את יום זכויות האדם הבינלאומי, ואחרי ההתכנסות החלו הצועדים לרדת במדרון הלא חלקלק של רחוב מרמורק (הגשם הגיע רק בסוף העצרת) ולצעוק סיסמאות נגד המדרון החלקלק בו מצויה הדמוקרטיה שלנו, ובעיקר נגד מכתב הרבנים שפורסם בשבוע שעבר וקורא לציבור לא למכור ולהשכיר דירות לערבים.
ראשונים לצעוד היו דווקא אנשי מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, שלטענתם אחת מזכויות האדם היא להיות פמיניסט. גם לחד"ש, מרץ, אנשי שייח ג'ראח ואל-ערקיב הייתה נוכחות יפה ומשמחת במצעד. בהתחשב בכך שימי שישי בצהריים הם המועדים הקבועים של הפגנות הארגונים הקטנים יש לקוות שהמאבק בשטח לא נפגע כתוצאה מאיחוד הכוחות ברחובות תל אביב, שידעו כבר לא מעט מצעדים והפגנות מכל הסוגים.
גם הזכות לחיות עם בחיר ליבך ולקבל את הסכמת המדינה לכך היא זכות אדם בסיסית, לא? ארגון "משפחה חדשה", שרוב חבריו חיים כנראה בין אבן גבירול לדיזינגוף, שלח גם הוא נציגים, רשמיים ולא רשמיים. למשל אודי והילית מתל אביב, שקיבלו את תעודת הנישואים רק אחרי התערבות הארגון. הילית עשתה הכול לקראת החתונה, פרט מהטבילה במקוה, והרבנים האחראים לא שעו להפצרותיה לאשר את הנישואים בכל זאת, עד שהארגון החשוב התערב.
ומה עם גלעד שליט? אין ספק שלשבת בשבי האויב זה שלילה מוחלטת של זכויות האדם, והיה מעניין ומשמח לראות גם מעט מנושאי דגל המאבק למען שחרורו מהשבי צועדים בראש. מצד שני זה גם היה קצת עצוב, כי צעיר שאילתר שלט למען זכויות לחייזרים הכניס קצת פרופורציה לתקווה.
אחרונים חביבים צעדו אנשי "אם תרצו", שניסו לזנב במצעד והגיעו במצב רוח קרבי אבל ממושמע. פליט שהתעלף רגע לפני שהם יצאו לדרך העלה בחלקם את החשד כי מדובר במתחזה שנועד לפגוע בהפגנת הנגד שלהם. מזל שרובם חובשים קרביים והוא בכל זאת קיבל טיפול הולם והתאושש.
בפינת רחוב אבן גבירול ורחוב הנביאים התלוננה באוזני אישה מבוגרת על כך שהמצעד פוגע בזכות אדם בסיסית שלה – חופש התנועה. מסתבר שהתנועה ברחוב נעצרה ולכן האוטובוס לו חיכתה בושש מלהגיע. הייתי מציע לה לדבר על כך עם דב חנין, שסיעתו בעיריית תל אביב היא כנראה נושאת דגל התחבורה הציבורית בארץ. גם אנשי "השמאל הלאומי" היו שם. רגע, השמאל הלאומי? מה הם עושים פה בעצם? ובכן, מסתבר שהם באו לקדם הפגנה אחרת, שנערכה ביום המחרת. ואיכשהו הצליחו להתברג בכל זאת למצעד עצמו, במקום להצטרף ל'אם תרצו'. אני מניח שלפחות הם עצמם לוקחים את המלה "שמאל" בשם התנועה ברצינות.
השיפוצניק בפינת רחוב קפלן לא הזדהה פוליטית אבל סיפר שהוא בן לאיש אצ"ל. הוא דווקא תומך בהגנה וסיוע לפליטים, כלקח מהשואה היהודית. לויכוח הגדול והקלאסי של השמאל והימין בארץ לא הגענו, אבל הרי כולנו יודעים שלא חסרות בעיות אחרות. הוא בעיקר שמח שהגיע מחולון על הטוסטוס ולא במכונית, כי הפקקים של יום שישי בתוספת סגירת הרחוב המרכזי למען המצעד הבטיחו עומסי תנועה קשים בדרך חזרה לביתו.
יואב מארגון בצלם מותקף נאלץ לא אחת להגן על מפני התקפות מילוליות על רקע פעילותו בארגון, ואומר שהוא הרגיש כמו במצעד גאווה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה