בין הירדן השוקט לקישון המזוהם (הנחל והרחוב בתל-אביב) מתפתלים שיריו של אלי לס, בזרם תודעה שמערבב את ריח הזבל בכפר וצחנת חיי הרווקות בעיר
ניחוח חמקמק של חורשת האקליפטוס שורה על השירים בדיסק "קישון", וזה לא פלא. אותה חורשה היוותה את ההשראה לבת כנרת המיתולוגית (נעמי שמר) כמו גם ליצירה של אלי לס (32), בן דגניה א'. זה כבר אלבום רביעי שלו, כחבר להקה או כיוצר בפני עצמו. המוזיקה נכנסה לו לדם באולפן המוזיקה של עמק הירדן, בעזרת אקורדיון וחצוצרה וגיטרה ועוד.
אני מכיר אותו מהעמק. בתיכון הסיקסטיז תפסו אותנו חזק והתחלנו לנסוע באוטובוס ירוק (אז בעצם עדיין אדום) לתל-אביב ולאוזן השלישית. אלי הנהיג להקות נעורים שניגנו בעיקר גרסאות כיסוי לקלאסיקות. בצבא הוא ניגן ג'אז ורק בטיול שאחריו הוא גילה והתחבר לגראנג' ולרוק העצמאי העכשווי שנעשה בארה"ב ואירופה, ה"אינדי".
בטיול הוא התחיל לכתוב ולהקליט שירים באנגלית, וכשחזר ניגן אותם ברעש גדול עם הלהקה "בלאק בלנדר", שהתבססה בדגניה ועברה לתל-אביב, הוציאה אלבום אחד ואז התפרקה.
כבר בקיבוץ הוא התחיל לכתוב ולהקליט שירים אישיים בעברית ובאנגלית, שנאספו ב -2004 והפכו לאלבום הסולו הראשון שלו, "כוכב מלא באכסניות". האלבום מוקלט על טייפ ארבעה ערוצים והוא אחד מאלבומי ה"לו-פיי" (מוקלט בבית ברישול לכאורה) העבריים היחידים. הוא הוציא אותו לבד, והופיע עם החומרים אין ספור פעמים. מוזיקה ברמת הכנות והתחכום הזאת, ובהפקה ביתית, לא פורצת בקלות לקהלים גדולים, למרות לא מעט השמעות ברדיו (דווקא גם בגלגל"צ, אבל בפינה נידחת שלו).
מתוך עניין אמנותי משותף וכדי להגיע לקהל רחב יותר, הקמנו יחד עם עוד מוזיקאים את הלייבל "פית/קית". את אלבום הלהקה האחרונה שלו, ה"דוגז", הוא כבר הוציא במסגרת החברה כמובן, ואלבומו החדש, "קישון", יוצא בימים אלה.
אם האלבום "כוכב" תיאר את הדרך מדגניה למרכז הארץ ואת שוק הבשר של בני העשרים פלוס, ועשה את זה עם הרבה כאב ובציניות, האלבום הזה, "קישון", כבר מספר את הדרך להשלמה, אהבה ולזוגיות של תחילת גיל ה-30.
הפעם המחשב נכנס לתמונה וההפקה, עדיין ביתית, היא ידידותית יותר ומלאה בגוונים ומיליון שכבות. האקורדיון חוזר ומתגנב לעתים ועוטף גם את השירים השמחים בעצב וקסם ארץ ישראלי בלתי מוסבר. קולות נשיים (אשתו בקרוב, שירי) מלטפים את הקול הבלתי מתפשר של אלי, והמילים, כרגיל, אניגמטיות ופרוזאיות בעת ובעונה אחת.
למשל: מטען גדול/ רובץ פה על מפתן ביתי/ מכחול כחול/ צובע עשב תרבותי/ נמשך אני לשקט יופייה של האישה שלי / בבוקר נעלב/ תראי אני לא פוחד להיות לבד (מתוך ימים).
אלי לא כותב פזמונים. לפעמים אלה פשוט קטעים מהיומן, מעין מכתמים, שהוא לוקח ומתאים למלודיה. לעתים רחוקות תצליחו להפריד את הבית מהפזמון וגם מבחינה מוזיקלית שיריו, לרוב, נעים בספירלה קסומה.
אלי מופיע עכשיו עם להקה ואפשר לתפוס אותו לפעמים גם מחוץ לתל-אביב, למשל בפסטיבל האינדי הישראלי "חוץ מזה" שייערך בפסח בנחל צלמון.
הנה המייספייס:
והבנדקאמפ:
והנה "רחוק מהמשק" בהופעה:
| 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה