יום שני, 9 במאי 2011

יהי זכרם



גדלתי בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד ולמדתי בתיכון "בית ירח". בבוקר יום הזיכרון היינו מתכנסים ב"ואדי", פינת נוי פראית שצופה על הכנרת (ומהווה בימים רגילים פינת עישון בלתי רשמית). אני זוכר שחיפשתי את "עצמי", כלומר את הקיבוץ שלי, ברשימת הנופלים, אבל לא היה (אז) אף אחד (כי אשדות מאוחד הצטרף מאוחר לתיכון). היום כבר יש כמה (לצערי) שהכרתי באופן אישי (לשמחתי) והעמוד שמנציח את זכרם עשה את תפקידו והזכיר לי אותם.


את איל שמעוני מהקיבוץ שלי למשל. פעם נסענו ביחד להופעה של להקת קאברים מעולה של לד זפלין. "פיזיקל גרפיטי" קראו להם. זה היה בשישי בלילה בעיר השניה בחיפה והגענו מוקדם באוטובוס (היינו בני 16). עזרנו לחקיינים המעולים להעלות את הציוד לבמה. את הלילה בילינו בגן העצמאות וחזרנו למחרת בטרמפים.

ואת חן כנרתי מכנרת. הצטרפתי לצוות הסנונית (סוג של מפרשית קטנה) בקטע האחרון של מירוץ הקפת הכנרת, מגינוסר למרכז הימי של עמק הירדן. ניצחנו! זה היה מרגש ואני זוכר את ההתלהבות שלו.

ואת ערן פרץ מדגניה א'. היינו בנבחרת השחיה ביחד ושנינו היינו שחייני חזה. הוא היה בחור תחרותי מאוד וזה לא היה קל. אני זוכר שהופתעתי ושמחתי מאוד להכיר אותו מחדש דרך הסיפורים שהתפרסמו עליו אחרי שנהרג.

את מורן כהן מאשדות יעקב איחוד הכרתי אולי כילד ממש צעיר, אבל הדמיון החיצוני שלו לאחיו אילון, שהיה בכיתה שלי וגם חבר טוב, הפך את המוות הפתאומי שלו למשהו שלא אשכח כנראה.

גם את אבנר אלתר (מאותו קיבוץ) שנהרג ב"אסון המסוקים" הכרתי רק מרחוק. אבל אני נזכר בו בכל פעם שאני מבקר בפינה היפהפיה שצופה על הירמוך ועל הגבול עם ירדן ועל הכפרים הירדנים ועל השדות שיצא לי להכיר מקרוב, כי היא הוקדשה לו אחרי מותו. בעצם גם בית הקברות נמצא ממש שם וגם איל וגם מורן וגם אבנר קבורים בו. אני לא אוהב קלישאות ולא בטוח אם המוות שלהם הוא טוב למישהו או למשהו ואם זה משנה אם הם מתו במדים או לא. אני גם לא בטוח למה הזיכרון שלהם צריך להיות ברוך.
לי מספיק שהוא קיים, הזיכרון. אסתפק אם כך ב"יהי זכרם".

אין תגובות:

חפש בבלוג זה