התזמורת הקאמרית הקיבוצית, בניצוחו של ירון גוטפריד ובהשתתפות הסולנים אליסון ביוקנן ולאונרד רואו בתצוג תכלית של קלאסיקות אמריקאיות עם מטענים היסטוריים ודתיים
פורסם ב"הדף הירוק", 10.10.08
איך העולם מסתובב לו: בברוקלין של תחילת המאה העשרים גדלו שני אחים, מהגרים יהודים ממוצא רוסי, ג'ור ואיירה גרשווין. ביחד הם כתבו והלחינו יצירות רבות וביניהן אחת שתהפוך לקלאסיקה עולמית, ותהווה את החוליה המקשרת בין מסורת האופרה האירופאית למחזות הזמר האמריקאיים, שאת ההשפעה שלהם אפשר להרגיש מהוליווד עד הסינרמה, כל חנוכה למשל, בפסטיגל.
האופרה "פורגי ובס", ששיר מתוכה בוצע בין היתר על בימת פסטיבל וודסטוק, מספרת סיפור רומנטי וטראגי על רקע של חיים בכפר דייגים עני. הסיבה לעוני אמנם לא מודגשת, אבל הוא מן הסתם תולדה של תקופה ארוכה של עבדות שעברה על האוכלוסייה המדוברת, אפרו – אמריקאים (אז עדיין "כושים" כמובן).
האופרה הועלתה מאז עשרות פעמים בכל העולם ובצורות שונות, ומהתוכנייה המעניינת שליוותה את הקונצרט (נכתבה בחלקה על ידי יעקב אבנט), עולה שהיא הייתה שנויה במחלוקת. חלק טענו שהיא גזענית ומשפילה, ואחרים דווקא חשבו שלכל הפחות היא נותנת במה לנרטיב של השחורים, וגם מעניקה הזדמנויות לשחקנים מהגזע המקופח. על הערך המוזיקלי שלה לא היו הרבה ויכוחים ועם הצלחה כידוע אי אפשר בכלל להתווכח.
הסולנים השחורים שהגיעו במיוחד לסיבוב ההופעות כאן נתנו טעימה מהדבר האמיתי, והלהיבו את הקהל במחוות הגופניות התיאטרליות שהרשו לעצמם.
עוד ביטוי להיסטוריה של האדם השחור באמריקה ניתן באותו ערב על ידי ביצועים סוחפים לשני שירי גוספל. המקהלה, אנסמבל הג'אז הקולי של בית הספר "רימון", בהדרכתה של תמי קצין, ליוותה גם חלקים מ"פורגי ובס" והפגינה שליטה טובה בחומר.
אחד מהשירים שבוצעו הוא עדות מרגשת ונדירה לצורה בה היו העבדים מפיצים ידע, במקרה הזה כיוון הבריחה האפשרי, והשיר כתוב בשפת סתרים.
השיר השני היא שיר גוספל קלאסי, כלומר דתי, שמעלה את התהייה איך עבדים בכל העולם אימצו את דת אדוניהם ולעיתים אף באדיקות גדולה מהם.
בין הגוספל לאופרה בוצעו גם ארבעה פרקים מתוך הסוויטה "האינדיאנית" של אדווארד אלכסנדר מקדואל. היצירה משלבת מוטיבים אינדיאנים צפון אמריקאים ומתארת הווי חיים כפרי, והיא בחירה אישית של המנצח כמחווה למלחין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה