אומרים עליהם שהם אורזי המזוודות, שהם חייבים לדעת שיש להם כל הזמן אלטרנטיבה, אבל הם אומרים שזה יותר ברמת גיבוי, להרגיש שהם חלק מאירופה כי אולי בכל זאת תיפול פה הפצצה האיראנית. האם היהודי הנודד לא עזב אותנו? הגיגים מטרידים ביום השואה
בעלה של דניאלה רגב, 56, המנהלת משרד לטיפול בהשגת אזרחות פולנית בחדרה, נולד בפולין לזוג ניצולי שואה. פעם, כשהיו שניהם בעיצומו של טיול שורשים בפולין, והגיעו לכיכר עיר הולדתו וורוצלב, צלצל הטלפון הסלולארי שלה ועל הקו היה בנה בן ה-31. "הוא סיפר בהתרגשות שהחליט להשיג דרכון פולני דרך אביו, ואמר שהוא חושב שזה יעזור לו עם לימודים ומגורים באירופה", היא נזכרת.
ובתוך הסיטואציה המוזרה הזאת לא קיבלת את בקשתו כאבסורד?
"האמת היא, שאם אני מוטרדת מהבקשה שלו זה רק מהפחד שהוא יעזוב את הארץ, לא בגלל הקשר הסמלי לאירופה".
אבל גם את הקושי הזה היא מכירה. "ההורים שלנו היו מתנגדים לכך לו יכלו. ובכלל, מי שדוחף להשגת האזרחות הם תמיד הילדים או הנכדים. אף פעם לא נתקלתי במקרה אחר. ההורים, אנשי הדור שעבר את השואה, לא רואים את הדרכון הפולני בעין יפה. הם בהחלט נגד התהליכים האלה, ולהם אני מסבירה שאנחנו מנצלים את הפולנים למשהו, ולרוב הם מתרצים ומוכנים, בחירוק שיניים, לתת את ידם כדי לעזור לנכדים להשיג את האזרחות הנכספת".
בשנים האחרונות מחליטים רבים מבני הדור השלישי לנצל את "קשר הדם" עם אירופה, לרוב גרמניה ופולין, ולנסות להשיג דרכון אירופי. צעירים צברים, שעד לא מזמן הסתירו את שורשיהם הפולניים, החליטו לצאת מהארון עם כניסת פולין לאיחוד האירופי, ופתאום מתגאים באפשרויות שטומן בחובו הקשר שלהם לסבים ולסבתות הגלותיים, שנולדו באירופה. רגב אומרת, כי כשבעה אחוזים מהפונים אליה הם קיבוצניקים, ולמעשה הרבה יותר אם מחשיבים קיבוצניקים לשעבר.
עסק משפחתי
במאמר לוחמני נגד התופעה, תחת הכותרת "אורזי המזוודות החדשים", כתב פרופסור גבי וימן ב"הארץ" לפני כמה שבועות: "ההצטיידות באזרחות זרה נזקקת, כמובן, להצדקות מוסריות ואלה לא חסרות: טוב שלילדים תהיה אפשרות ללמוד בחו"ל, זה מתאים לעסקים, זה מקל על נסיעות לארצות מסוימות, זה בטח לא יזיק. כל אלה הם עלי תאנה דקיקים ועלובים הבאים להסתיר את המניע האמיתי, שמפעיל את כל אורזי המזוודות בכל מקום ובכל זמן: הרצון לדעת שיש מקום שאפשר לברוח אליו, שיש אלטרנטיבה". וימן אומנם דיבר על אנשי העשירונים העליונים, אבל 73 תגובות במהדורת האינטרנט יצרו דיון מעניין בתופעה בכלל.
רובם היו אנשים שעדיין רואים בכך בעיה. הרוח הכללית טוענת, כי בסך הכול זו תופעה גורפת שהציבור מתייחס אליה כמו לביטוח חיים, לפנסיה, או להשקעות נדל"ן. פשוט עשוי להשתלם, ומי שיכול חותר למטרה.
"מי שרוצה דרכון פולני זה כמעט תמיד כרטיס כניסה לאיחוד האירופי, לא לפולין עצמה", אומרת רגב, שאחרי ההצלחה בהשגת האזרחות בעקבות בקשת בנה, החליטה לפתוח משרד שיתמחה בכך. מכיוון שבעלה עורך דין ודובר פולנית, זה היה אפילו קל, ומאז, היא אומרת, לא חסרה עבודה. "מכל עשר פניות יוצא רק תיק אחד שמגיע למהלכים ממשיים. השאר נפסלים כי אין להם סיכוי, או שנבהלים מהמחיר וממשך הזמן. אבל גם כך ידינו מלאות עבודה".
"כולם רשאים להגיש בקשה לאזרחות פולנית, אבל רק למי שנולד שם או לצאצאיו יש סיכוי גם לזכות בה בסופו של דבר", אומרת דניאלה רגב ממשרד "הדרך לדרכון" בחדרה. "הפנייה לשלטונות הפולנים היא בעצם בקשה לווידוא אזרחות, שמשמעותה בדיקה אם האזרחות הפולנית עדיין תקפה או שמא אבדה. העניין הבירוקרטי הוא די מסובך וכפוף לחוקים שונים שחלים על תקופות שונות. אנשים שעזבו את פולין בתקופות שונות בעצם כפופים לחוקי אזרחות שונים בהתאם לשנה ולנסיבות עזיבתם. בקשת וידוא האזרחות מוגשת למינהלת של מחוז מקום המגורים האחרון בפולין, אבל כל זה כבר פרטים טכניים שבהם אנחנו מטפלים, כמובן".
אז מה אני צריך כדי להתחיל?
"הימצאות עותק של תעודת לידה פולנית, היא תנאי ראשוני".
אם אין דבר כזה, אין סיכוי?
"בנסיבות מסוימות, ניתן לשחזר תעודת לידה על סמך מסמכים פולניים אחרים. מדינת פולין מחויבת לשמור מסמכים שגילם עד 100 שנה. משמעות הדבר היא, שהסיכוי להשיג אישורים מקוריים החיוניים להכרה יגדל כל עוד לא מלאו להם 100 שנה. חשוב ביותר, אפוא, להקדים ולהשיג את המסמכים 'העתיקים' ביותר. מומלץ להתחיל בטיפול מוקדם ככל האפשר, ולו מהטעם הזה. הזכאות לאזרחות מותנית בהחלטה מינהלית של הנוגעים בדבר, ומשכך הם פני הדברים, עלולים להשתנות הקריטריונים".
כואב אבל פחות
גם ילדיה ונכדיה של זהבה ישראלי (ראש הנקרה) נהנים מהשורשים האירופיים שלה. זהבה, (71), שנולדה בהונגריה אחרי שהוריה ברחו מגרמניה ב-36', עדיין זוכרת איך "התהפכה לה הבטן" כשבשנת 1954, בהיותה בקושי בת 18, החלו הוריה במילוי המסמכים לצורך קבלת השילומים. "הייתי מאוד נסערת, והרגשתי שגם אם מגיע לי מבחינה חוקית, לא נפגעתי ישירות מהשואה ואין לי שום קשר לזה, ואני לא רוצה לקבל שום דבר מהם".
ישראלי היא מקרה מיוחד, כי היא מרגישה חלק מהתרבות הגרמנית. גרמנית היא השפה הראשונה שלמדה, והיא דוברת אותה באופן שוטף. "כשהייתי בברלין לפני כמה שנים, זה היה ממש מטלטל", היא נזכרת. "לשפה הגרמנית יש ניואנסים שונים מאוד באזורים שונים, ואני דוברת את השפה הברלינאית, כך שזה ממש זרק אותי לילדותי וזה היה לא פשוט".
גם כשלפני כמה שנים פנו אליה ילדיה, בעלי משפחות בעצמם, כדי שתעזור להם בהשגת אזרחות גרמנית, היה לה קשה עם הרעיון. "אני עדיין עומדת מאחורי ההחלטה שלי מגיל 18, אבל החלטתי לא לעמוד בדרכם של ילדיי ושל נכדיי, ועשינו מזה אירוע משפחתי משמח", היא מספרת. "מכיוון שאנחנו ייקים מסודרים, היו לנו כל המסמכים ופנינו ישירות לשגרירות, וחסכנו את העמלה שגובים המתווכים". העובדה שישראלי דוברת גרמנית עזרה, והמפגש בשגרירות הגרמנית היה חווייתי, לדבריה.
נכדה, גל ישראלי, היה בן 14 כשהחל התהליך לפני כשנתיים. "אבא, סיפר לי ואמר שיש אפשרות לעשות דרכון, ושזה יכול לעזור ולתת לי תנאים טובים יותר באירופה אם נרצה לטוס לשם או להגר, ושמחתי מאוד לשמוע על כך", הוא אומר.
אתה יודע שלסבתא שלך היה קושי עם זה.
"אני יודע ויכול גם להבין אותה. אבל היא מדור אחר, יותר קרובה לשואה ממני. היא גם ויתרה על השילומים מראש. אז זה היה הרבה יותר כואב".
ולך אין בעיה.
"לא היה לי קשה עם העניין הגרמני, כי אני לא מקשר את זה ישירות לגרמניה של המלחמה. הם נותנים לי יד, ויש לי אפשרות לנצל את התנאים שהם נותנים לי וצריך להיות הגיוני".
בפולין כבר ביקרת במסגרת משלחת?
"לא. אני רק בכיתה י' והמשלחת יוצאת בכיתה י"ב. אבל אני טס למשלחת לגרמניה במסגרת ערים תאומות. אני גם לומד גרמנית, כי זה מעניין אותי".
באמת, למה?
"אני שומע מוזיקה גרמנית, להקה שנקראת 'רמסטיין', שעושה משהו בין רוק למטאל, ואני כבר מבין חלק מהשירים ואוהב ככה יותר את המוזיקה. כולם רואים בשפה משהו מפחיד אבל אני לא. ואני גם נעזר בסבתא בלימודים".
אתה חושב שאולי תחיה בגרמניה?
"אני לא פוסל את הרעיון. יש בעיה עם כל מה שקרה, אבל בגלל שזה כבר קרה בגרמניה, אני חושב שהגרמנים הם העם שהכי רגיש לזה. גם אם זה יחזור, וקשה לי להאמין שזה יחזור, אני חושב שצרפת למשל יותר מסוכנת".
ואיך ההורים שלך מתייחסים לכך שאתה לומד גרמנית?
"לא במיוחד. לאימא יש אפשרות לדרכון צרפתי, אבל היא בכלל לא רוצה".
גיבוי ואתחול
ארי פלדמן, 31, הוא איש היי-טק רווק שגר היום בעיר במרכז הארץ, אבל "מחזיק" שורשים חזקים בקיבוץ. אחרי שאפסה תקוותו להשיג דרכון גרמני דרך סבא וסבתא מצד אחד, גילה במפתיע שלצד האוקראיני שלו יש גם עבר פולני. אחרי שמצא את המסמכים הנכונים, שלח את פרטיהם למשרד העוסק בכך, וגם שם קיבל דחייה כואבת. מכיוון שהורי הוריו כבר אינם בחיים, קשה לו לנחש את תגובתם, אבל שאר המשפחה התגייסה לעזרתו.
מה דחף אותך לנסות להשיג דרכון?
"הפצצה האיראנית".
ועכשיו ברצינות.
"אני לא לגמרי צוחק. בתחום שלי, המחשבים, זה נקרא גיבוי. אני לא חושב על זה כרגע בתור משהו שאני צריך ספציפית למטרה מסוימת. אני לא מתכנן ללכת כרגע ללמוד או להיכנס למדינה שעם דרכון ישראלי אי אפשר. הסיבה העיקרית היא שיהיה לאן לברוח. לי ולמשפחה".
חושב שזה קשור לתחושת היהודי הנודד?
"בהחלט לא. הייתי משייך אצלי את זה דווקא לתחושת העליונות האירופית".
כלומר לא משנאת מרדכי אלא מאהבת המן.
"יכול להיות. אם אתה אומר".
רגל בחוץ
גם ר.ת, יוצאת קיבוץ בעשור הרביעי לחייה, שביקשה לשמור על אנונימיות ("אני עם רגל אחת בקיבוץ עדיין"), עברה את התהליך בשביל הבת, ו"לאף אחד לא הייתה בעיה עם זה", היא אומרת.
אין בכך שום בעייתיות בעינייך?
"אתה מתכוון ערכית? לא. זמן וכסף הם הבעיות היחידות, אבל ממילא המטרה מלכתחילה היא חומרית בעצם, אז זה משתלב". וככה גם כולם פה בארץ, היא אומרת. "תכליתיים וחומרניים וכבר לא חושבים על שום דבר אחר. קונים מכשירים גרמניים ורואים סרטים פולניים. גם ריבוי הפניות מראה שלאנשים אין בעיה עם זה. בדיוק כמו עם השילומים, מחו וקיבלו".
עוד אדם שעוסק בקשר עם פולין הוא יצחק שידלר, 60, ממייסדי מורן, שנולד בפולין ב-47', עלה לארץ בהיותו בן עשר, וחי כיום בעין דור. עיסוקו העיקרי הוא בתרגום מפולנית לעברית וטיפול באזרחות פולנית. הוא רואה הבדל עצום ביחס לפולנים, בין היהודים שהגיעו מפולין לפני המלחמה, או מייד אחריה, ובין אלה שכמו הוריו, קיבלו את ההזדמנות ללמוד לחיות מחדש. "אימי עברה שישה מחנות ריכוז", הוא אומר, "אבל הייתה להם הזדמנות לחזור לחיות בפולין וללמוד להכיר שיש גם פולין אחרת".
במה שונה הגישה שלך מזו של מי שלא זכה?
"באופן גורף, אפשר לומר שמי שעלה אחרי המלחמה, בשנות החמישים המאוחרות, פיתח גישה חיובית לפולין. לא שהם מבקשים אזרחות כדי להגר לשם, אבל הם רואים את היתרון ואין להם שום בעיה ערכית".
והישראלי הממוצע שומר טינה לפולנים כמו לגרמנים?
"כן, לצערי. ההבדל בין גרמניה לפולין טושטש כאן. יש הרבה שבשיחות אומרים דברים נוראיים נגד הפולנים, ואני חושב שהם ניזונים מהזיכרונות של ההורים שלהם ולא מניסיון או מידע אישי. מי שהיה בשואה הוא לרוב מאוד אנטי פולני בגלל ההתנסות הסובייקטיבית שלו. אבל כולם בסוף דואגים לנכדים ורוצים את האזרחות בשבילם".
רשימת שילדר
הסיבות לשלילת האזרחות והחוקים המקנים זכות לאזרחות פולנית, (נלקח מהפורום באתר של יצחק שילדר www.sis-translation.co.il)
מי שעלה ארצה עם סרטיפיקט, הגיש לרוב בקשה להענקת אזרחות פלשתינאית א"י, וכזאת גם לרוב הוענקה לו.
החוק הזה הפלה בין אישה לגבר. אישה אשר עלתה כרווקה, איבדה את אזרחותה הפולנית עם קבלת אזרחות פלשתינאית א"י, או הישראלית. כל זאת בהתאם לשנת העלייה.
אם האישה הייתה נשואה בעת ההגירה, אזרחותה נקבעה לפי בעלה. באם הגבר איבד את אזרחותו הפולנית, אזי האישה והילדים הקטינים איבדו אותה גם כן.
לפי חוק האזרחות הישראלית אשר חוקק ב-1952.
מי שנולד בארץ או הגיע לארץ לפני קום המדינה - רכש אזרחות ישראלית רטרואקטיבית החל מיום 15 במאי 1948. מי שהגיע לארץ אחרי קום המדינה - מיום עלייתו לארץ.
לאזרח פולני אסור לשרת בצבא זר. מי ששירת בצה"ל בשירות סדיר בשנים 1951-1948 שירת בצבא זר, ולכן אין לו זכות לאזרחות. באותה העת בפולין היה מצב של שלום - החוק הזה מתייחס גם לנשים, אשר שירתו בצה"ל באותה העת. מי ששירת בצבא הבריטי בזמן מלחמת העולם השנייה - לא שירת בצבא זר, כי אם בצבא
ידידותי, אשר נלחם באויב משותף.
ועוד תנאים לאובדן האזרחות הפולנית:
1) רכישת אזרחות זרה; (ראה לעיל)
2) ביצוע תפקיד ממלכתי או התמנות למשרה ממשלתית;
3) שירות בצבא זר. (הכרוך בשבועת אמונים למדינה אחרת -ראה לעיל)
(פורסם ב"הדף הירוק", 1.5.08)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה