בעזרת השם

סיפור אברהם והגר המודרנים משרבב את קיבוץ עין שמר לתוכו, בעלילה סבוכה שמטעינה את הקהל בעודף רגשות ונושאים, אך מאבדת את הדרך

נתיב עלילתה של הצגת היחיד "הגר" בהפקת תיאטרון בית לסין מחבר בין עולמות שונים ורחוקים: צעירה חרדית וקיבוץ.

הדס קלדרון העלתה את הצגתה לראשונה בפסטיבל תיאטרונטו לפני שנתיים, וזכתה בצדק למחמאות רבות על הופעתה. ההצגה שהתבססה על ספרה של יוכי ברנדס, שיצא לאור ב-1998 והפך לרב מכר, מספרת את סיפורה של הגר, חרדית בת 22, שהצליחה אומנם להתגבר על המכשולים ששמה החריג מציב בפניה ולהינשא, אבל אחרי שנאלצה לוותר על התינוק שילדה עקב מום קשה, החליטה לשנות את שמה ולהסיר את הקללה ששם זה הביא עליה.

אולם רגע לפני כן היא יוצאת למסע בעקבות השם, שסבה, אברהם, העניק לה, ומגיעה לקיבוץ עין שמר. כל זה קורה בימינו, אך סיפור הענקת שמה מתחיל במלחמת השחרור ועניינו רומן בין סבה, שבתור צעיר חרדי נראה לפלמ"חניקים אליהם ביקש להצטרף כמו "טעות", ובין המפקדת שלו, הגר, שהקריאה לו משירי רחל. כמובן שהשמות הגר ואברהם לא זרים לעלילה ומביאים אתם מטענים להם כל הדמויות מודעות, וגם לקהל בהצגה, יש לציין, הם מוגשים על כפית של כסף.

הדי הרומן הבלתי אפשרי, שלא הצליח להתממש, ממשיכים להתגלגל, כדרכו של עולם, ומתגלמים מחדש עם לידת נכדתו של אברהם, גיבורת הרומן והמחזה, הגר. כל זה מתגלה עם פתיחת ההצגה, ומאותו רגע אנחנו מצטרפים אל הגר, החרדית בת זמננו, צעירה נועזת, משכילה ונאורה, כשעיניה דומעות, ואתה אנחנו חושפים את מסתורין חייה ומביטים בעיניים משתאות איך היא סוגרת את מעגל החיים ההוא ופותחת חדש, שוב עם אדם בשם אברהם, ולאו דווקא בנקודה אופטימית יותר.

את העלילה הלא פשוטה הזאת, עמוסת הרבדים, השכילה לפשט הבימאית, אבל יומרה כל כך גדולה קשה לסכם גם בשעה דחוסה בהתרחשויות. נושאים כמו הקרבה, גורל ואשמה, מיניות ונשיות, עצמאות ושחרור, ציות ומרד, ומראי המקום התנ"כיים ואלה המתייחסים לשירת רחל, עוטפים את היצירה הזאת ומחברים בין קצוות שונים של החברה הישראלית, בעלילה שלא פעם נדמית מופרכת, ושרק לעתים רחוקות מצליחה להתעלות לעבר האוניברסלי, ולרוב נשארת לדשדש במקומי.

על המשחק המצוין אין עוררין, למרות שהיה לי הרושם שיש לה, לשחקנית, ימים טובים יותר.

הבמה מעוצבת בפשטות, אולי פשטות רבה מדי, והתאורה יעילה מאוד. שני קטעי המוזיקה של וידיסלבסקי מיותרים וגוררים את ההצגה למחוזות ביזאר שאולי היו טבעיים בספר אך על הבמה נראו משוללי יסוד סגנוני.

שפע הנושאים והבחירות העיצוביות חוברים ליצירה מסקרנת, בעלת משקל ולא משעממת לרגע אומנם, אך בכל זאת נותר הקהל קצת מנותק רגשית וחבל, כי התרכזות בעץ אחד מתוך השפע הזה יכולה הייתה להאיר את סבך היער מסביבנו באור אחר, כמו שיצירה טובה יודעת לעשות.

"הגר", תיאטרון בית לסין

בימוי: דורונה בן דוד

על פי ספרה של יוכי ברנדס

תלבושות: טליה אורבך

תאורה: מאיר אלון

מוזיקה: אורי וידיסלבסקי

(פורסם ב"הדף הירוק")