יוצאים בחוץ - פסטיבל עכו בסוכות 2011

כל הדרכים מובילות לעכו בסוכות, וגם הפעם מסתמן שהפסטיבל לתיאטרון אחר יהיה תוסס וגדוש אירועים מעניינים, באולמות השונים וגם תחת כיפת השמיים ובצל חומות העיר העתיקה. ליבו של הפסטיבל הוא התחרות בין 14הצגות חדשות, של יוצרי תיאטרון שוליים ישראלים, ביניהם מעט ידועים ובעיקר אלמונים שזו תחילת דרכם. הפסטיבל הוא מקפצה מכובדת לעשיה תיאטרונית בארץ והתחרות סימנה בעבר את הדרך ליוצרים בתחום, כך שהיצרים סביבה גועשים.

בין היוצרים הותיקים ניתן למצוא הפעם את ד"ר נעמי יואלי, במאית, בובנאית, חוקרת תיאטרון ומספרת סיפורים. יואלי חוזרת לפסטיבל אחרי שזכתה בפרס הראשון בפסטיבל ב-2006, עם ההצגה "הדודה פרידה". השנה היא מעלה יחד עם גליה יואלי את :נפיץ: תיירות מלחמה" ("פנטזיה דוקומנטרית על מלחמה ושכול") שעוסקת במקרה הטראגי והפוטוגני של ד"ר עזאלדין אבו אל עייש ששכל שלוש מבנותיו במבצע עפרת יצוקה בעוד הוא שומר על אשתו הגוססת מסרטן בבית החולים שיבא תל השומר. ההצגה כוללת גם קטעים מספרו "לא אשנא" ועוסקת בעיקר בצד התקשורתי של הסיפור. על העיצוב מופקד אמן המיצג הדס עפרת ועל המוזיקה יוסי מר-חיים, שכבר שיתפו עם יואלי פעולה בעבר בהצלחה גדולה.

את משבצת המפורסם המפתיע תופס הפעם ג'ייסון דנינו הולט שכתב, ביים וישחק ב"לב", "דרמה אינטראקטיבית וסוריאליסטית על קשרים, רגשות וחרטה", בהשתתפות השחקנים אייל שכטר, ליאל דניר, בהט קלצ'י ואלון אופנהיים. ואולי הנוכחות שלו בעצם לא צריכה להפתיע, כי הוא כבר ביים בשנה שעברה את ההצגה "משורה ישחרר רק המוות" שכתבה נטלי כהן, שחקנית וכותבת שאוהבת לערבב פוליטיקה וסקס. כהן משתתפת גם היא השנה, הפעם בשיתוף פעולה עם איסי ממנוב מתיאטרון הנגב. כהן תרמה הפעם את "צפירמיהו" שמוצגת בתוכניה כ"גרוטסקה חברתית וחוצה גבולות המציגה זוג מתנחלים צעיר ומלוכד החושש שבנם בכורם, שזה עתה נולד, ביום הזיכרון לחללי צה"ל, הוא לא בדיוק מה שהם ציפו לו".

הפסטיבל עורר כמה פרובוקציות בריאות במהלך 23 שנותיו, וגם הפעם מסתמנות הצגות עם פוטנציאל להרגיז מעט. מצד שני, יש סטטוס קוו יעיל בין התכנים וה"רעש" שמותר למנהלים האמנותיים של הפסטיבל לעורר, ובין ההנהלה שדואגת לתקציבים מהעירייה ומשרד התרבות והחינוך.

ישנה גם איזו חלוקה פנימית שמספקת להצגות התחרות מרחב פעולה אמנותי גדול, ומצד שני מצליחה להביא לפסטיבל מאות אלפי מבקרים שלאו דוקא חובבים תיאטרון שוליים חתרני. הכוונה היא להפרדה בין החלק של הפסטיבל שעוסק בתיאטרון נטו, בתוך האולמות, ובין ההמולה ומופעי החוצות ברחובות מסביב. בשנים שמתחם גני הפסטיבל היה פתוח רק לבעלי כרטיסים להצגות זה היה בולט במיוחד, ובשנים שנדרשה אבטחה כבדה בעקבות פיגועים זה היה ממש מראה קשה. אבל גם המבקרים הרבים שבוחרים לא לשלם ולהכנס לאחת ההצגות זוכים להמון אטרקציות תחת כיפת השמיים. והשנה הפסטיבל גדוש כרגיל במופעי חוצות מסקרנים.

אם בעבר האטרקציה המרכזית העממית בפסטיבל תמיד כללה מופע סנפלינג מחומת העיר העתיקה, הרי שהעידן הדיגיטלי הביא איתו מופע חוצות מסוג דומה, אבל שונה. הרקדנים במופע התלת מימד הדיגיטלי "מאירים לחיים" של קבוצת "אורבנו" צולמו ויוקרנו על גבי בניין האכסניה, שכמובן נסרק ועובד דיגיטלית כדי להפוך בזמן המופע לבמה אנכית ותלת מימדית. שתי הקרנות ענק כולל המופע, גם על חומת היבשה והטכניקה החדשה, שעוד לא נראתה בישראל משלבת וידאו, גרפיקה ואנימציה בתלת מימד, שמצליחה ליצור אשליה של פירוק ובניה מחדש של הבניין.  על התסריט ובימוי אחראים ליאור בנטוב ויואב דוד ואת מוזיקה המקורית שתלווה כתבו חברי להקת פוטוטקסיס. ועוד "לראשונה בפסטיבל": מופעי מחול יועלו על במה פתוחה לקהל, במופע בניהולה האמנותי של הרקדנית-כוריאוגרפית ענת גריגוריו. ישתתפו בין היתר גם הרקדן ארתור אסטמן והרכבי המחול של נדין בומר ומריה קונג.

לפסטיבל עכו מסורת ארוכה של הפקות במקומות לא שגרתיים, וגם הפעם יתקיימו לפחות ארבע כאלה. למשל "תורה של אשת השגריר" (מחזה ועוזר במאי: אודי ניר, בימוי ועיבוד לבמה: סיון בן ישי) שמתאר "הרהורי חרטה של אומה מוכת זעם ושיעור בהגנת המולדת" ומתקיים בבניין עיריית עכו. במהלך ההצגה העירייה מוכרזת שטח צבאי סגור והמחזה כולל את גברת שונית אלמוגים, ש"עצורה בשל השתמטות, השתפנות ויציאה את הארץ בעת מלחמה. אלמוגים, הטוענת בתוקף כי היא אשת שגריר ישראל בארה"ב, רואה בכך צידוק מלא לשהייתה מחוץ לגבולות המדינה ומתעקשת שהיא חפה מכל פשע". גם הצגתה של נעמי יואלי תתקיים מחוץ לגבולות העיר העתיקה, בתוך אחד מהחפירים המקיפים אותה. ההצגה הבין יבשתית "R U THERE " (שחקנים: לאורה דה-בואר וגיא קפולניק) תתקיים בדירה שכורה לא הרחק מהעיר העתיקה, ובמקביל בדירה בהולנד, דרך תוכנת שיחות וידיאו ומחשב אישי. כדי להגיע להצגות המרוחקות יחסית הקהל נפגש באיזור הפסטיבל ומשם נלקח כקבוצה למיקום המדויק. הפרוצדורות הלוגיסטיות בפסטיבל העמוס לרוב מבלבלות קצת ומוסיפות לחויה המרעננת ואנשי הפסטיבל עושים הכול כדי שההצגות יתחילו בזמן ובמקום הנכונים. לרוב הם מצליחים ונקווה שגם הפעם יהיה כך.

כשנפוליאון יכבוש את עכו

פסטיבל עכו יתקיים השנה כרגיל בחול המועד סוכות, בין התאריכים 16-19.10 ויכלול מופעי חוצות רבים וכמובן את הצגות התחרות. תקציב הפסטיבל, שמיועד למשוך כ-200,000 מבקרים לעיר הצפונית המעורבת, נשאר דומה לשנה שעברה, כ-3.5 מיליון שקל. לדברי המארגנים התקציב נשאר על כנו משנה שעברה, פרט לתוספת קטנה שתרמה עיריית עכו. העירייה מתקצבת גם את הפרסים להצגות התחרות, שמגיעים בסך הכול בין 30 אלך ל-50 אלף ש"ח.

גם הרכב ההנהלה האמנותית  לא ישתנה השנה. המנהלים האמנותיים הם סמדר יערון ומוני יוסף, וזו שנתם הרביעית בתפקיד. לדברי יערון, הפסטיבל יתייחס באוירה שלו לאירועי החוצות המפתיעים של הקיץ, במאהלים ברחבי הארץ, זאת למרות שההצגות ומופעי הרחוב שיוצגו בו נכתבו הרבה לפני פרוץ המחאה. הם גם נכתבו והוגשו ואושרו הרבה לפני, אבל לדברי סמדר יערון בחלק גדול מההצגות יש אוירה של מחאה ומרד וזה לא במקרה. אפשר לבטל את דבריה כנסיון לרכב על הגל לולא העבר העשיר של הפסטיבל כמוקד של התרחשות חברתית ופוליטית עניפה, שנובעת מהמעורבות הפוליטית הגדולה ממילא של יוצרי תיאטרון שוליים בישראל.

זוהי שנתו ה-32 של הפסטיבל,  וגם הפעם המתכונת דומה. ליבו האמנותי של הפסטיבל מורכב מתשע הצגות חדשות  שנבחרו להשתתף לתחרות. לצד התחרות המסורתית הפעם תתקיים גם תחרות "עכו 2" בה נוספות חמש הצגות לתחרות משנית. ההבדל בין השתיים לא ברור כרגע, והמנהלים לא הצליוח להבהיר את ההבדל.

במסגרת התחרויות יוצגו בין היתר "מיין קאמפף" של ג'ורג' תאבורי, של יוצר יהודי אירופאי שמתוארת כ"מפגש ענקים בין היהודי הנודד להיטלר הסטודנט". גם "פלישתו השניה של נפוליאון" (קונספט ובימוי: מרט פרחומובסקי) נשמעת כמו הצגה מסקרנת, בעיקר מכיוון שמדובר במופע שהוא תיאטרון מסע, כלומר הצגה נעה, וכי היא מתארת נבואה עתיקה של רבי נחמן מברסלב הגורסת כי חיילי נפוליאון יקומו לתחיה ויכבשו את עכו.

ד"ר נעמי יואלי המצויינת חוזרת לבמות הפסטיבל ומשפתפת פעולה עם אמן המיצג הדס עפרת. הצגתה "נפיץ: תיירות מלחמה" (פנטזיה דוקומנטרית על מלחמה ושכול) מבוססת על סיפורו של הרופא העזתי עזאלדין אבו  אלעיש שבנותיו נהרגו במבצע עופרת יצוקה וסיפורו הסעיר את המדינה. ההצגה תועלה באולם התת קרקעי ב"אולמות האבירים", ומנהלי הפסטיבל מספרים על עוד חלל תת קרקעי חדש ולא מוכר שייחנך לרגל הפסטיבל. החלל הוא חלק מקומפלקס שייפתח לציבור רק בשנה הבה וזו הזדמנות ראשונה לראות אותו. אבל דוקא הנסיון לצאת מחומות העיר העתיקה מאפיין את מיקום ההצגות השנה, לדברי יוסף. יש הצגה שקורית בבניין של העירייה, אחרת בבית של תושב ושלישית נערכת במרחב הוירטואלי, דרך תוכנת סקייפ, ומחבר שחקן ישראלי עם שחקנית הולנדית, וגם את הקהל שיושב בהצגות במקביל.

בכל מקרה, רוב הקהל של הפסטיבל ממילא לא נחשף להצגות התחרות ולחללים התת קרקעיים, ומבלה את זמנו ברחובות העיר העתיקה בצפיה והשתתפות בעשרות מופעי החוצות, שבהרבה המקרים גם הם מצויינים.

את אירועי החוצות מנהל הפעם ג'קי בכר, שכבר ניהל את האירועים בעבר. התוכנית גדולה ומגוונת ומזכירה לו את השנים הגדולות של הפסטיבל (הוא כנראה מתכוון לשנים של לפני אוקטובר 2001). למעלה מ-100 הצעות הגיעו ורק ארבעים יוצגו בסוף. בסך הכול יהיו כ-90 ביום (מופע עולה יותר מפעם אחת ביום).

בכר אומר כי הם מנסים להכניס ז'אנרים חדשים לרחוב, למרות שקשה מאוד לחדש בתחום הזה. במסגרת החידושים הוא מונה שניים מעניינים: במת מחול שאוצרת ענת גרגוריו (לשעבר עידו תדמור) ובה ינסו רקדנים להופיע מול קהל מזדמן. יש לציין שבפסטיבל יערות מנשה זה כבר נעשה ובהצלחה רבה. עוד מופעי חוצות בולטים יהיו "במהירות האור" של להקת פירומני וגם שיתופי פעולה עם שגרירויות איטליה וגרמניה יביאו להקה של עשרה אמנים איטלקים המציגים על קביים ולהקה גרמנית שכוללת 21 אקורדיוניסטים.  

אבל גולת הכותרת, לפי בכר, היא דוקא עבודת וידיאו בתלת מימד של האמן יואב דוד שתהיה הראשונה מסוגה בארץ. מדובר על טכנולוגיה שנקראת וידיאו מאפינג וכוללת מיפוי ממוחשב של בניין שמאפשר מניפולציות חזותיות מרשימות על ידי הקרנה עליו.

הפסטיבל מתקיים תמיד במקום רגיש מבחינת הסכסוך הערבי יהודי וכרגיל עולה שאלת הייצוג לאוכלוסיה הערבית, שבחצר האחורית שלה מתקיים הפסטיבל וגם מתגאה בכך. רק שתי הצגות דוברות ערבית יועלו השנה, ורק אחת מהן תשתתף בתחרות. השניה כבר עלתה "מסרחיד", פסטיבל הצגות היחיד שמתקיים בעכו כל שנה, וגרפה את כל הפרסים. מדובר ב"שאפיק שהיד" שנעשתה על ידי בדואים ועוסקת בביקורתיות בנקמת הדם בחברה הבדואית. ההצגה הועלתה אז ולא משכה התעניינות מספקת, והמארגנים מקווים שזה יקרה הפעם. היא אמנם מדברת ערבית אבל צמוד לה תרגום לעברית. ההצגה הערבית השניה היא  של היוצר הצעיר בשאר מורקוס. בן דוד של אמאל מורקוס. אנחנו לא לוקחים הצגה ערבית כדי למלא את המשבצת, אומרים המנהלים, אלא כי היא טובה וראויה. בשאר הוא אמן שאנו דוחפים כבר זמן מה והיה תענוג לראות אותו לוקח את האתגר.

אתר הפסטיבל המושקע מכיל שתי שפות, אנגלית ועברית. ערבית דוקא לא.

המנהלים מספרים כי הם מנסים הפעם להביא לביטוי את המלה "אחר" המשובצת בשם הפסטיבל, ומקווים שלמרות שהם מכוונים הכי רחוק שאפשר ממה שקורה בתיאטראות הגדולים בכל השנה, ומקווים שגם הפעם, כמו בשנה שעברה, חלק יפה מההצגות המוצלחות ימשיכו לרוץ לאורך השנה.

אתר הפסטיבל

פורסם בעכבר העיר אונליין